מאגר סיפורי מורשת

סבתא יעל איקן מספרת לאיל עידו עינבל עומרי:

הסבא רבא שלי היה הראשון שהגיע לארץ ממשפחתנו היה הראש"ז , רבי אברהם שלמה זלמן צורף. הוא הגיע מרוסיה הלבנה מעיר שנקראת קיידן בשנת 1811. אני דור שישי בארץ, מכאן שאיל (נכדי) דור שמיני.

באותה תקופה אנשים הגיעו לארץ בעיקר לעסוק בלימוד ולא התכוונו לעבוד. הם חיו מ"חלוקה", כלומר מכספים שקבלו למחיה מתרומות שהגיעו מחוץ לארץ. הארץ הייתה קטנה ולא מיושבת. אבל הוא הגיע לארץ ישראל בכוונה לפתח וליישב את הארץ ובעיקר את ירושלים. הוא פעל רבות ונסע למקומות רבים מחוץ לארץ כדי לאסוף כספים כדי להקים מוסדות שונים כמו בית החולים "ביקור חולים", הנמצא במרכז העיר עד היום.

בעיר העתיקה ישנו בית כנסת מאד יפה הנקרא "החורבה", בית כנסת זה נהרס לפני כמה דורות ורצו להקים אותו מחדש. לקח זמן עד אשר בסופו של דבר הוא קבל את האישור מהתורכים והחלו לבנות את בית הכנסת, אולם הערבים לא אהבו זאת. יום אחד, בדרכו מבית הכנסת אחרי התפילה הוא נפצע קשה מערבי שפגע בו עם גרזן. וכתוצאה מהפציעה הוא נפטר זמן מה לאחר מכן. הוא נחשב לחלל הראשון שנהרג למען המדינה שבדרך. היה זה בשנת 1851.

הבן שלו, שנקרא מרדכי המשיך בגיוס כספים להשלמת בניית בית הכנסת. גם הוא פעל ליישוב הארץ  ורכש מטעים וכרמים. 

בנו של מרדכי ידוע יותר. שמו היה יואל משה סלומון. הוא היה מאד מוכשר, בגיל 21 הוא נסע לרוסיה ולאוסטריה ללמוד ולקבל סמכות לרבנות.  רצו שהוא יהיה הרב של ירושלים. אבל הוא אמר שהוא לא רוצה להתפרנס מרבנות – לא רצה להפוך את תורתו קרדום לחפור בו. הוא אמר שהוא רוצה לעסוק בעבודה שתועיל בבניית הארץ.

ביחד עם חבר שלו הם למדו את מלאכת הדפוס בגרמניה. הוא קנה מכונת דפוס אבן וחזר לארץ ופתח בית דפוס שנקרא "דפוס סלומון" העבודה הראשונה שהודפסה בבית הדפוס נקראת "שושנתא"  אשר הודפסה ב-1862 והיא מעין מדריך תיירים לעיר ירושלים. זהו דף נייר מקופל מספר פעמים,  גזור בצורת שושנה, אשר כמותה תולים בסוכה בחג הסוכות. היא מחולקת לשמונה משולשים. בשישה מהם ישנן תמונות של  אתרים בירושלים, על כל משולש שני אתרים. במעגל הפנימי מצודת דוד, "יד אבשלום" ומקומות אחרים ובמעגל החיצוני מקומות קדושים כמו הכותל המערבי, מקום בית המקדש ועוד. בשניים העליונים ציורים של שתי שושנים. לא ידוע מי היה הצייר שצייר מקומות אלה. כשתייר הגיע לירושלים הוא קיבל את ה"שושנתא" מקופלת ואז ראו רק את השושנים משני הצדדים, כאילו קיבל פרח. כשפתח אותה הוא ראה את ציורי האתרים. (בביתי תלויה "שושנתא" כזאת). "שושנתא" זו תלתה במוזיאון ישראל לפני 30 שנה בתערוכה שנקראה "אמנות ואומנות בארץ ישראל".

יואל  משה היה מיוצאי החומות ומבוני השכונה נחלת שבעה שבמרכז העיר ירושלים. בעיר העתיקה הצפיפות הייתה גדולה מאד וכתוצאה מכך היו הרבה מחלות ורבים מתו, היה חשוב לו לצאת מהחומות. אמנם היו כבר מספר שכונות מחוץ לחומות אבל התושבים חששו לישון מחוץ לחומות. נחלת שבעה היא השכונה הראשונה בא העזו יושביה לישון מחוץ לחומות".

יואל משה וחברו הוציאו לאור את העיתון העברי הראשון שנקרא "הלבנון". היה זה ירחון ואחר כך הפך לדו-שבועון. בעיתון נכתבו מאמרים על החשיבות בהגדלת הישוב היהודי ובהקמת ישובים נוספים בארץ. אחר כך הוציא עיתון שנקרא "יהודה וירושלים" ובו שוב מאמרים בנושא זה. בשלב מסוים יואל משה החליט שזה לא מספיק לכתוב מאמרים על החשיבות ביישוב הארץ אלא יש ליישם את הרעיון הזה, לצאת מהעיר העתיקה ולהקים שכונות חדשות וישובים חדשים. בעיתון האחרון שהוציא כתב "הנני עוזב את מלאכת עריכת "יהודה וירושלים" וימתקו לי רגבי האדמה יותר מאלפי דברים ונאומים", כלומר עבודת האדמה והקמת ישובים היו חשובים לו יותר מכתיבת מאמרים. הוא עבר להקמת המושבה "פתח תקווה", שנקראת גם "אם המושבות". בנו בכורו של יואל משה, ששמו יוחנן דוד  (שהוא סבי) המשיך להפעיל את בית הדפוס, אחריו המשיכו להפעיל את בית הדפוס בניו שלמה זלמן (אבי) ומרדכי. אחי דוד היה דור רביעי בבית הדפוס.  

בתקופת מלחמת העצמאות, ב- 1947-1948, כשירושלים הייתה נצורה, תחת פגזים ובלי חשמל, אבי ביחד עם אחיו וכמה פועלים הגיעו לבית הדפוס בכל יום והדפיסו את העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"חרות" שהיוו מקור יחיד לתושבי ירושלים לדעת על הנעשה בישראל. הדבר התאפשר בזכות האלתור והתושייה שהיו לאבי, שלמה זלמן. הוא הפעיל מכונה ידנית עתיקה מתקופתו של יואל משה. היה זה בית הדפוס היחיד שפעל בתקופת המצור על ירושלים.

עם קום המדינה, כשהחלה העלייה הגדולה לארץ הדפיסו בבית הדפוס גם את העיתונים "שער" ו"למתחיל" בעברית קלה ומנוקדים עבור העולים החדשים.

בשנת 1992, 130 שנה אחרי שהוקם בית הדפוס, אחי דוד, נאלץ לסגור את בית הדפוס.

העשרה

רבי אברהם שלמה זלמן צורף: "הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז) (תקמ"ו 1786 – י"ט באלול ה'תרי"א 16 בספטמבר 1851), נמנה עם מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים בראשית המאה ה-19. בשנת 1836 הוא השיג את רשות שליט הארץ לחדש את ההתיישבות של יהדות אשכנז בירושלים: בניית בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד ומתן פטור מהחוב שחל על בני העדה."

עיתון הלבנון: ""הַלְּבָנוֹן" היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. יצא לאור בהפסקות, ובתדירות שונה, בשנים 1863–1886 (20 כרכים שנתיים), בירושלים, בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו הראשי במשך כל השנים היה יחיאל ברי"ל. ייסדו את "הלבנון" יחיאל ברי"ל, מיכל הכהן ויואל משה סלומון בירושלים בתרכ"ג. העיתון הראשון יצא לאור בח' באדר תרכ"ג"

תשע"ה