מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"שושנה" זה לא רק פרח

היה מעניין ומהנה ללמוד ביחד
נילי בילדותה
מילדותה עד היום היא רוכבת על אופניים

<?xml encoding="UTF-8">

נולדתי בתאריך 26.6.1947, שנה לפני קום המדינה. לפני הולדתי כבר היו פרעות במדינה, הדרכים לא היו בטוחות והיו נוסעים עם אוטובוסים ממוגנים לחיפה, לכן אמי נלקחה ללידתי במונית ממוגנת. באותה תקופה המשפחה גרה בטבעון ואני נולדתי בבית היולדות בחיפה, שהוא לא בדיוק בית חולים, היום הוא נקרא "מעבדת עזרא" בשדרות האו"ם.
נולדתי עם "שושנה", שזה גידול ברגל שגדל עם התפתחותי והיו חייבים לטפל בו. הייתי אמורה להגיע לבית החולים "הר הצופים" בירושלים לטיפול ברדיום (קרני רנטגן) אך יומיים לפני הטיפול, בית החולים נכבש על ידי הירדנים, לבסוף עברתי ניתוח להסרת הגידול בבית חולים בחיפה.                                                                                                                                                                                                      
תמונה 1
בתקופה ההיא לא היה אולטרסאונד כמו היום, שמראה אם העובר הוא בן או בת. לכן שבוע ימים הייתי ללא שם, שכן הוריי בחרו שם רק עבור בן (אפרים), ע"ש אחיה של אמי שנספה בשואה. אחרי שבוע נערה בבית ספר שהייתה שכנתנו המליצה על השם "נילי". אינני יודעת אם הוריי היו מודעים אז לפירוש השם "נר ישראל לא יכבה", ו"נצח ישראל לא ישקר".
לפני קום המדינה ובזמן מלחמת השיחרור החיים בארץ ישראל היו קשים מאוד. מסיפורים שסיפרו לי היו מכינים חיתולים מהמצעים שהביאו מחו"ל, את הנעליים היו חותכים מקדימה כדי שהרגל תוכל להמשיך לגדול ויוכלו ללכת עם אותה נעל במשך זמן רב ואת המעיל שעשו לי הכינו לי מווילונות שהסבתות הביאו מהבית שלהן בהונגריה.                                                              
תמונה 2

 

סיפורו של אבי
בשנת 1939 אבי, אנדרה וידלינגר, ברח מהונגריה, כנראה משום שלא רצה להתגייס לצבא ההונגרי. הוא הגיע בדרך לא דרך  לפלשתינה ופה אחרי כחצי שנה התגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים. בשנת 1941, כשנלחמו ביוון ובקלמטה, הוא נשבה יחד עם כ1500 חיילים ארץ ישראלים שנשבו יחד עם הצבא הבריטי בשבי הגרמני. הם היו 4 וחצי שנים בשבי והשתחררו שצבא ארצות הברית הגיע ושיחררם. משם הועברו לאנגליה להחלמה, וכל אחד פנה לדרכו. חלקם חזרו לפלשתינה, חלקם נשארו באנגליה וחלקם נסעו לארצות אחרות.

 

סיפורה של אמי
בשנת 1939 אמי, שרה קרמר, עזבה את הונגריה כשנכנסו חוקי העבודה ולא הצליחו למצוא עבודה. היא נסעה לאנגליה לעבוד אצל משפחה אנגלית, ושם גרה עם המשפחה. שמרה על הילדים, בישלה. בהמשך הצטרפה גם אנגליה למלחמה והמצב הכלכלי היה קשה, היא היתה מובטלת מעבודה. היא התגייסה לצבא הבריטי כדי לעבוד כמבשלת. בין הוריי יש קירבה משפחתית רחוקה מאוד, הוריי הכירו עוד בהונגריה. הם התכתבו כשאבי היה בשבי הגרמני וכשהוא השתחרר, הועבר לאנגליה להחלמה ואז התחתנו באנגליה. אבי חזר לפלשתינה ואמי באה אחריו אחרי שקיבלה סרטיפיקט.

יוטל: למפגשים שלנו בימי רביעי נילי מגיעה על האופניים שלה ומספרת לי את סיפור חייה וילדותה. כבר מילדותה היא רוכבת על אופניים:

מילדותה עד היום היא רוכבת על אופניים

מילדותה עד היום היא רוכבת על אופניים

תשע"ו

נילי השתתפה בתכנית הקשר הרב-דורי בשתי הזדמנויות נוספות והעלתה שני סיפורים נוספים:

דרכה של שרה מהונגריה לישראל

חייל יהודי בצבא הבריטי

 

 

מילון

ניל"י
"נצח ישראל לא ישקר" "נר ישראל לא יכבה"

ציטוטים

”מדי יום רביעי נילי מגיעה על אופניה ומספרת ליוטל על ילדותה ועל חייה“

הקשר הרב דורי