מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שורשים מטורקיה של משפחת ביטון גולדברג

מרכז למורשת יהדות טורקיה ביהוד
כתובה מטורקיה ( ויקיפדיה)
סבתא אמרה "להנציח את העבר למען העתיד"

שורשים של משפחת ביטון – גולדברג

סבתא לבנה גולדברג מספרת לנכד יובל ששון על שרשי המשפחה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. יחדיו בנו את המצגת ובה תיעוד סיפור העליה של סבתא. 

סבתא לבנה ויובל בחרו בנושא "השורשים של משפחת ביטון – גולדברג". סבתא אמרה שנושא זה חשוב על מנת להנציח את העבר למען העתיד. אני בחרתי בנושא זה מפני שזה הנושא שהכי עניין אותי ורציתי לדעת עוד. נושא זה עורר אצלי שאלות רבות: איך סבתא הגיעה לארץ? מתי סבתא עלתה לארץ? מה היו שלבי הקליטה? מדוע סבתא עלתה לארץ? לאן ודרך איפה הגיעו משפחתה של סבתי?

במפגשי תכנית הקשר הרב דורי סבתא סיפרה לי את סיפור עלייתה לארץ וקבלתי תשובות לשאלות שסקרנו אותי.

סיפור העלייה של סבתי גולדברג לבנה

סבתי, גולדברג לבנה או פאני ביטון (מבית), נולדה בטורקיה בשנת 1938 להורים יוסף ורחל ביטון. אמא רחל, בת אברהם ופאני (פאני לבית שלום ואברהם לבית מאיה). אבא יוסף, בן יעקב ואלישבע ביטון. בטורקיה כל היהודים גרו בבתים סמוכים. זה נתן להם ביטחון כלשהו וזה שמר עליהם מהתבוללות. בביתם הם דיברו בלאדינו, שפת היהודים, ובחוץ דיברו בטורקית. היות ולא היה בית ספר יהודי, היא למדה בבית ספר מקומי, בי"ס טורקי, והיו לה חברים רבים.

משפחתה החליטה לעלות לארץ ברגע שנודע שיש לעם היהודי מדינה. הם קיבלו אשרת יציאה מטורקיה בצורה לא חוקית, אחרי קשיים רבים. חשוב לציין שאשרת היציאה הייתה מכוונת לצרפת. "נסענו בנסיעה מאוד קשה באונייה מאוכלסת בהרבה מעל יכולת התכולה שלה ונאסר עלינו לקחת יותר ממכסה מסוימת של חפצים", אמרה סבתא, "וכך הטלטנו על פני גלים בים סוער כאשר מטרת הנסיעה הייתה ארץ ישראל".

הם הגיעו לארץ בחודש מאי שבשנת 1949 לנמל חיפה. הדבר הראשון שהם ראו היה הר הכרמל שבשעת הזריחה היה מרהיב ביופיו והשכיח מכולם את תלאות הדרך. המפגש הראשון והמרגש עם ארץ ישראל גרם לכולם התרוממות רוח אדירה, "גדולים כקטנים כרענו ברך ונישקנו את האדמה הקדושה אדמת ארץ ישראל". הימים הראשונים של סבתי בארץ לא היו קלים, אלה היו ימים בהם הם הגיעו למקום חדש בו הם לא ידעו את השפה.

הם נפגשו עם אנשים שהגיעו מארצות רבות אשר כל אחד דיבר בשפתו ולא הייתה שום אפשרות של תקשורת ביניהם. לאחר שהיו בחיפה הם הועברו למחנה עולים בבאר יעקב. הם שכנו בביתנים של הצבא האנגלי, כ-6 עד 8 משפחות מארצות שונות הדוברות בשפות שונות. איש לא הבין את רעהו ולכן התקשורת הייתה לקויה מאוד, דבר שגרם להרבה קשיים, כמעט כמו במגדל בבל.

לאחר שהייה של תקופה מסוימת בבאר יעקב הם עברו למעברה בכפר סלמה, והיות שהיו משפחה של 5 נפשות הם קיבלו שני צריפים, שהיה שיפור ניכר בתנאים. אחרי ששכנו במעברה הם עברו לדיור קבוע בבת-ים ב"ארמון" בגודל של 48 מ"ר עם שירותים ומקלחת פרטיים, שכמעט שכחו שדבר כזה קיים.

משוב של יובל

"מה למדתי על סבתי? : למדתי על סבתי שהיו לה חיים קשים כאשר הייתה בגילי, אני למדתי על סבתי דברים שלא ידעתי או תיארתי לעצמי שקרו ושהם בכלל אפשריים".

משוב של סבתא לבנה

"אני למדתי דברים שאומנם ידעתי על נכדתי, אבל כל הידיעות שלי על נכדתי התעצמו, על יכולתה ושליטתה במחשב-דברים שהיא ניסתה להעביר לי אבל פער הדורות חסם זאת".

העשרה

לאדינו: "לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespa?ol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור".

יהדות טורקיה יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון, שני אזורים שטורקיה מהווה חלק מהם. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים באסיה הקטנה ויש על כך עדויות היסטוריות.

מחנה עולים: "לקראת הסיכוי לעליית 100,000 עולים ממחנות העקורים הכינה הסוכנות היהודית אלפי יחידות דיור בערים ובמושבות ובנוסף לכך עשרה מחנות עולים, בין השאר מחנה עולים ליד כפר אז"ר בעל קיבולת של 200 נפש‏[3]. אולם עד דצמבר 1947 רובם נותרו ריקים ומחנות עולים פעלו אז במחנה המעצר בעתלית (שבו היו 1,400 עולים בנובמבר), בקריית שמואל ובחדרה‏.

לאחר החלטת החלוקה של האו"ם, עוד לפני תום המנדט הבריטי, התגבר זרם העולים לארץ ישראל והם שוכנו על ידי הסוכנות היהודית במחנות עולים נוספים שהוקמו במחנות צבא שפונו על ידי הצבא הבריטי במרכזי היישוב היהודי. בשלב זה הוקם מחנה העולים בפרדס חנה וכן הוקמו מחנות ברעננה, בית ליד, בנימינה וראש העין. לאחר מכן הוקמו מחנות עולים ביישובים באר יעקב (על חלק ממחנה צריפין), קריית אליהו (חיפה)".

המרכז למורשת יהדות טורקיה הוא מוזיאון להנצחת היסטוריה טורקית ויהדות טורקיה. המרכז פועל גם לידידות בין העם היהודי והטורקי. הוא הוקם בשנת 2005 על ידי עמותת ארקאדאש – קהילת יוצאי טורקיה בישראל בעיר יהוד.

תכנית הקשר הרב דורי נס ציונה

מילון

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד, וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespa?ol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

יהדות טורקיה
יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון, שני אזורים שטורקיה מהווה חלק מהם. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים באסיה הקטנה ויש על כך עדויות היסטוריות.

מחנה עולים
לקראת הסיכוי לעליית 100,000 עולים ממחנות העקורים הכינה הסוכנות היהודית אלפי יחידות דיור בערים ובמושבות ובנוסף לכך עשרה מחנות עולים, בין השאר מחנה עולים ליד כפר אז"ר בעל קיבולת של 200 נפש‏. אולם עד דצמבר 1947 רובם נותרו ריקים ומחנות עולים פעלו אז במחנה המעצר בעתלית (שבו היו 1,400 עולים בנובמבר), בקריית שמואל ובחדרה‏[4]. לאחר החלטת החלוקה של האו"ם, עוד לפני תום המנדט הבריטי, התגבר זרם העולים לארץ ישראל והם שוכנו על ידי הסוכנות היהודית במחנות עולים נוספים שהוקמו במחנות צבא שפונו על ידי הצבא הבריטי במרכזי היישוב היהודי. בשלב זה הוקם מחנה העולים בפרדס חנה וכן הוקמו מחנות ברעננה, בית ליד, בנימינה וראש העין. לאחר מכן הוקמו מחנות עולים ביישובים באר יעקב (על חלק ממחנה צריפין), קריית אליהו (חיפה),

המרכז למורשת יהדות טורקיה
המרכז למורשת יהדות טורקיה הוא מוזיאון להנצחת היסטוריה טורקית ויהדות טורקיה. המרכז פועל גם לידידות בין העם היהודי והטורקי. הוא הוקם בשנת 2005 על ידי עמותת ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל בעיר יהוד.

ציטוטים

”סבתא אמרה שנושא זה חשוב על מנת להנציח את העבר למען העתיד“

הקשר הרב דורי