מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שומר אחי אנוכי

בן וסבא שלמה
טנקים ישראלים במלחמת יום כיפור
סבא שלמה מחפש את אחיו בזמן המלחמה

 
רקע כללי
בזמן מלחמת השחרור כשהייתי בכיתה א' בבית ספר "המתמיד " ברמת גן (סניף ב' של בית יהלום שהיה בית ספר מרכזי), הייתה הפצצה של מטוסים מצריים, ופצצה אחת נפלה על בניין שהיה סמוך לבית הספר. קמה בהלה גדולה וההורים הגיעו בריצה לבית הספר על מנת לאסוף את הילדים (באותה תקופה לא היו מכוניות רבות וכמעט לאף משפחה לא היה רכב, לכן הם הגיעו בריצה).
בכיתה ג' עברתי ללמוד בבית ספר יהלום (הסניף המרכזי באותה תקופה). בבית ספר תיכון למדתי בבית ספר מקצועי "שב"ח". למדתי מסגרות מכנית וכשהתגייסתי לצבא בשנת 1959 נשלחתי לקורס מכונאי מטוסים. לאורך כל השירות הסדיר שלי הייתי מכונאי מטוסים, ולאחר שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד בקואופרטיב דן כנהג אוטובוס.
כתוצאה מהפקת לקחים בצה"ל בעקבות מלחמת ששת הימים הייתה החלטה לרכז את כל נהגי האוטובוסים ליחידות מיוחדות שריכזו נהגים ומשם התגלגלתי ליחידת מובילי טנקים. תחילה כנהג מהשורה ואחר מכן נשלחתי לקורסי מפקדים שגולת הכותרת הייתה קורס קצינים שאותו עברתי כשהייתי בגיל 35 במסגרת מילואים. הייתי אז  אבא לשלושה ילדים והתפקיד האחרון שלי במילואים היה מפקד גדוד מובילי טנקים.
 
מלחמת יום כיפור 
עיקר הסיפור שלי מתרחש במלחמת יום כיפור, בשנת 1973, אני מבוגר מאחי בעשר שנים.
בצעירותנו כאשר אחי למד בבית ספר יסודי ותיכון (בעיקר בתיכון) הייתי הולך לאספות הורים, כאח בוגר, וזאת משום שההורים שלנו היו מבוגרים והם לא היו בקו הבריאות. המצב הזה יצר קשר מיוחד ביני לבינו כאילו אני אחראי עליו.
במלחמת יום כיפור שנינו היינו מגויסים כחיילי מילואים, אני ביחידת תובלה ואחי בשריון.
עשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה התגלגלה לידי הזדמנות לטלפן הביתה כדי לומר לאמי שאני בסדר. אמי נרגעה כאשר שמעה את קולי, ואז היא פרצה בבכי, כי היא לא שמעה מאחי מאז שגויסנו.
באותם הימים התהלכו שמועות בארץ שמספר ההרוגים בקרבות גדול מאוד (דיברו על אלפים) ואימא שלי ביקשה ממני לנסות לברר מה עלה בגורלו של אחי.
 
החיפוש אחרי אחי
באותה עת שירתתי ביחידת מובילי טנקים. ריכזו אותנו כשמונים מובילי טנקים במגרש חניה גדול מתחת לבסיס פילון שסמוך לראש פינה. היינו בהמתנה לגמר הקרבות ברמת הגולן. באותה עת המחשבה והתכניות היו שכאשר הקרבות ברמת הגולן יסתיימו בניצחוננו, אנו נסיע מידית חלק גדול מהטנקים שהשתתפו בקרבות ברמת הגולן ונביא  אותם לסיני לתגבור הכוחות.היות והיחידה שלי הייתה בהמתנה להמשך הפעילות התחלתי לחפש את אחי בכל מקום אפשרי. לכל מקום שהגעתי שאלתי חברים אם הם ראו את אחי. פגשתי שני חברים שאמרו לי שראו אותו והוא נראה ונשמע מבולבל. 
אני  חשבתי שאלה סתם סיפורים של חברים שניסו להרגיע אותי.
הצלחתי ליצור קשר טלפוני עם אחי כאשר הוא הגיע לחופשה הראשונה בבית והחופשה הזאת הייתה כחודש וחצי לאחר פרוץ המלחמה. אמרתי לאחי שחיפשתי אותו בכל רמת הגולן ובאזורי ההתארגנויות ושאלתי אותו איפה הוא היה עשרה ימים לאחר פרוץ הקרבות (בתקופה שחיפשתי אותו) . הוא סיפר לי שהיחידה שלו ספגה אבדות קשות בקרבות ולאחר כשבוע קרבות הורידו את מה שנשאר מהיחידה שלו להתארגנות מחודשת. שאלתי אותו "איפה הייתה ההתארגנות?" והוא אמר לי: "בסככת הטנקים האחרונה במחנה פילון" אז שאלתי אותו "לא ראית מתחתיך כמות כה גדולה של מובילי טנקים? ואתה יודע שאני משרת ביחידה הזאת, מדוע לא באת לחפש אותי?" אז הוא אמר לי שהוא שאל  2-3 חיילים מהיחידה שלי אם הם מכירים אותי והם אמרו לו שלא,  אז הוא המשיך הלאה. הסתבר שהוא היה במרחק 50 מטר ממני מבלי שידענו על כך.
 
שמחתי שהוא בסדר והוא שמח לשמוע שאני בסדר ובתקופה שלאחר שהסתיימו הקרבות הוא המשיך לשרת ברמת הגולן במובלעת הסורים וגם אני שירתתי ברמת הגולן. באותו זמן היינו נפגשים כמעט כל יום, כי היחידה שלי עסקה באותו זמן באיסוף טנקים, שהיו  שלל סורי, דבר שהביא אותי להיות נייד בכל רמת הגולן ובקלות יכולתי להגיע לבסיס שאחי ששירת בו. 
 
 
תשע"ו, 2016

מילון

מישפּאָכע
משפחה

ציטוטים

”משפחה זה דבר חשוב“

הקשר הרב דורי