מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שוטרי מרוקו נכנסו לביתי

ביקור משותף בבית התפוצות
משפחתי ואני בליל סדר פסח
עלייתנו לארץ

שמי גלוריה דדיה, נולדתי במרוקו ב-2.11.1951 למשפחה עשירה ומבוססת כך שלא חסר לנו דבר.

במשפחה מנינו 13 נפשות כולל הוריי ואחיי. אבי שלח שלושה מבין אחיי ללמוד בחו"ל אחד בצרפת ושני אחים נוספים לארצות הברית כדי לתת להם חינוך מתאים וראוי ולהגנתם.

החיים במרוקו

לאבי היה מפעל לייצור רהיטים בו עבדו כ- 15 פועלים ערבים וכן חנות לממכר רהיטים מעץ בה עבד אבי. עם עלייתנו לארץ הבאנו עמנו מספר רב של מכולות מלאות ברהיטי עץ מהחנות של אבי, כמובן שאבי מכר את העסק כאשר עלינו לארץ. במרוקו אמי עסקה בטיפוח עצמי שלה כיף והנאות החיים.

התנהלות יומיומית במרוקו

בעת הגעתנו הביתה מבית הספר המשרתת הערבייה הייתה מגישה לנו מאכלים ומטפלת בנו, למדתי בבית ספר לליונס  ובגרופ סקולר במרוקו עד כיתה ו. הייתי ילדה רגילה, גדלתי עם אחיותיי ואחיי חיים טובים ולא חסר לנו דבר בלי דאגות על הראש ועוזרים ועוזרות בבית שעושים בשבילנו את מטלותינו בבית.

התקרית המשפיעה

בהיותי בת  10 נכנסו שוטרי מרוקו לביתנו ולא הסכמתי להכניסם עד אשר הוריי ישובו חזרה הביתה כי במשפחתי היה ערך עליון לא להכניס אנשים זרים הביתה שההורים לא בבית או מישהו מבוגר ואחראי. השוטרים לקחו אותי לתחנה, בה שהייתי זמן מה עד  שאבי הגיע והוציא אותי "ממעצר". דבר זה קרה  כנראה בעקבות כך שמישהו הלשין על אבי שעזר לאנשים לברוח ארצה בכך שהביא להם דרכונים מזויפים ביחד עם דודי דוד שקיבל מדוד בן גוריון אות תודה על עזרתו בירושלים עיר מגוריו.

העלייה ארצה

אחרי שנה וחצי אבי החליט לעזוב את מרוקו בגלל הלחץ של אימי שכל משפחתה כבר בארץ ישראל שהתגוררה בבאר שבע מלבד אימי.  עלינו לארץ בספטמבר 1963 והתגוררנו ביבנה בעקבות רצון אבי להישאר קרוב לביתו מהנישואים הקודמים למרות שהמרחק שבשנות השישים הרי לא היו כבישים כמו היום. הייתי בבית ספר דתי ביבנה שלא עסק בלימודים מפותחים. שם למדתי  מכיתה ז עד כיתה ט ומשם המשכתי לימודיי בבית ספר אקסטרני ברחובות שעסק ופיתח את תחום הלימודים. אחרי שסיימתי י"ב  לא  התגייסתי לצבא, להבדיל מאחיי,  כי הוריי לא הרשו למרות רצוני העז לכך, ובמקום זאת לימדתי חשבון ותורה שנה אחת. אחריי זה התחתנתי עם יעקב דדיה שהיה תושב אשדוד מאז ספטמבר שנת  1956 היה בן 12. הוא עבד בנמל כמנופאי ל-30 טון שזהו תפקיד בנמל.

הכרת בן זוגי

היכרתי את בעלי במרץ  1971 כשהיינו במסיבת פורים באולמי אשדוד הוא הציע לי נישואים והתחתנו בתאריך 22.12.1971  באולם ביבנה הייתה זו  חתונה מפוארת ובאשדוד חתונה נוספת צנועה וקטנה .

החיים באשדוד

מאז נישואיי גרתי באשדוד ברובע ו' ברחוב אברהם שפירא. אחריי 10 שנים עברתי עם בעלי וארבעת ילדיי לרובע ה'. שם גרתי עד שנת 1994 ואז בנינו וילה ברובע ט'. עד היום אנחנו גרים ברובע ט'. בעלי עבד בנמל אשדוד מאז שנת 1967 עד שנת 2012. אני עבדתי בהכנת שרשרות זהב במפעל באשדוד ובתל אביב. כיום אני אופה לאירועים ומסיבות וחגים.  יש לי 4 ילדים ויש לי 13 נכדים מתוקים.

הזוית האישית

מפי גלוריה המספרת: הייתה חוויה מאוד מהנה אשר אפשרה לי לחוות את העבר בהווה ולהיזכר בזמנים הטובים.

פנינה גנדלר ודניאל ליבשיץ, המתעדים: חוויה מהנה העוזרת לנו ללמוד את העבר לעתיד טוב יותר.

מילון

לליונס
בית ספר צרפתי המתנהל צרפתית עד לכיתה ח

גרופ סקולר
בית ספר צרפתי המתנהל צרפתית עד לכיתה ח שיש בו כיתה עברית שלומדים בה עברית

מעצר
מקום בו שהייתי בתוך חדר עם שוטר לא כמו במעצר רגיל

ציטוטים

”לא התגייסתי להבדיל מאחיי כי הוריי לא הרשו למרות רצוני העז לכך“

הקשר הרב דורי