מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי לאה אלגלי, עליתי לארץ בשנת 1950 ביחד עם ההורים שלי ושתי האחיות שלי קראו להן ג'ורינה וכיריה. העבירו אותנו לישוב בשם משחר שליד גוש חלב.

גרנו בצריף ביחד עם עוד שלושה משפחות. לא היה מקררים, גז, חימום, וכו' היה שירותים אחד משוטף לכולם מחוץ לצריף, הייתה פתיליה של נפט שעליה בישלנו  את כל האוכל, בשבת היינו משתמשים בעוד פתיליה כי אחד זה לא מספיק. היה לנו שולחן מעץ קטן שבשבת היינו אוכלים עליו כשאבא חוזר מבית הכנסת היינו עושים קידוש ואוכלים קוסקוס, בשר ומפרו (קציצות) אח"כ היינו שרים שירי שבת מברכים ברכת מזון, ואנחנו הבנות היינו יוצאות עם החברות שלנו ע"י הצריף היינו יושבות מדברות ומעבירות חוויות ואח"כ היינו חוזרות הביתה לישון.

שלום, קוראים לי לאה אלגלי, עליתי לארץ בשנת 1950 ביחד עם ההורים שלי ושתי האחיות שלי קראו להן ג'ורינה וכיריה. העבירו אותנו לישוב בשם משחר שליד גוש חלב. גרנו בצריף ביחד עם עוד שלושה משפחות. לא היה מקררים, גז, חימום, וכו' היה שירותים אחד משוטף לכולם מחוץ לצריף, הייתה פתיליה של נפט שעליה בישלנו  את כל האוכל, בשבת היינו משתמשים בעוד פתיליה כי אחד זה לא מספיק.

היה לנו שולחן מעץ קטן שבשבת היינו אוכלים עליו כשאבא חוזר מבית הכנסת היינו עושים קידוש ואוכלים קוסקוס, בשר ומפרו (קציצות) אח"כ היינו שרים שירי שבת מברכים ברכת מזון, ואנחנו הבנות היינו יוצאות עם החברות שלנו ע"י הצריף היינו יושבות מדברות ומעבירות חוויות ואח"כ היינו חוזרות הביתה לישון.