מאגר סיפורי מורשת

<?xml encoding="UTF-8">

אולם, לאחר שהקומוניזם הגיע גם לסמרקנד החליטו הוריי ומשפחות חסידיות נוספות לנסות להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה. היה זה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה, שלטונות רוסיה איפשרו לאזרחי פולין שנמלטו מהגרמנים ומצאו מקלט ברוסיה, לשוב לפולין. משפחות החסידים ביקשו לנצל  את השעה של פתיחת שערי רוסיה. ולברוח   בעזרת דרכונים מזויפים של פולנים שמתו במהלך המלחמה.

ב"ה, הצלחנו לצאת את גבולות רוסיה. ולאחר כמה חודשים של נידודים הגענו לפריז בירת צרפת. שם נישאתי למרת גנסיה קמינצקי ע"ה. וב"ה שם גם נולד בני הבכור. לאחר מכן נסענו לארץ ישראל.

כשהגענו לארץ  נשלחנו למעברות, גרנו בצריפי פחונים בבאר יעקב. "בתנאים לא תנאים". לאחר כמה חודשים עברנו לספרייא שם התמקמנו בבתים ערביים ולאחר  שמונה שנים זכינו ב"ה לבנות בתים משלנו.וספרייא הפך לכפר חב"ד.

הייתי אחראי על תחום הבניה והפיתוח בכפר חב"ד , הכפר עמד אז בשיא התפתחותו. ממבנים נטושים של "ספריא"  לשכונות מסודרות.  ניהלתי  אז את הבנייה החדשה, בקבלת אישורים,בהשגת תקציבים וניהול: בפרוייקט ה'שיכונים החדשים' (שאז באמת היו חדשים…)"בית שז"ר", מוסדות בית הספר היסודי לבנות ומעון העולים, ועוד. ."

כאשר הוקמו ע"א המוסדות בשנת התשל"ה זכיתי להיות יושב ראש הארגון .