מאגר סיפורי מורשת

יוסף יוג'י נואה נולד בשנת 1929 בצ'רנוביץ שברומניה. בהיותו בכתה ד' פרצה המלחמה. יוסף, עם אחיו המבוגר ממנו בשלוש שנים והוריו נשלחו למחנות באוקראינה כשרק בגדיהם ותרמיל עם כל אחד.

 

 

"הרומנים והגרמנים רצו שנמות שם במחנות בתנאים המחרידים אך שרדנו" יוסף אמר. משך כל המלחמה המשפחה שהתה באוקראינה. יוסף היה יוצא אל היער כדי לחפש עצים להסקה, לחפש מזון ,להישאר בחיים, לעזור למשפחה.

 

הם היו 14 אנשים בחדר וכדי לצאת היה צריך לדלג מעל אנשים. היה תנור לחם, אבל הרבה פעמים לא היה עם מה או את מה להדליק. לפעמים היה תירס. אחת הפעמים כשיצא לחפש אוכל, קטף בשדה עלים וחזר הביתה מאושר מאד אך במהרה התאכזב מרה כשאימא שלו אמרה שאלו בכלל עלי טבק.

 

בהזדמנות אחרת יוסף הלך לחפש ענפים כשהשלג הגיע עד לקרסוליו, נתקל בקרשים ולקח אותם. בלילה, השכן אנדרי דפק על הדלת בצרחות: "יהודים מסריחים ! "מי שבר לי את הגדר"?  תחזירו לי את הגדר או שאני שורף את הבית !" אימא שלו הבינה פתאום מה מקור הקרשים ופחדה מאד פן ייצא ויודה. אבל יוסף יצא, הודה והחזיר בכל זאת. מאז אותו השכן עזר להם לכל אורך המלחמה.

 

"הוא היה גוי אבל הייתה לו נשמה טובה", יוסף ציין. יום אחד אנדרי הזמין את יוסף לצאת איתו ליער. היו לו צעדים גדולים ויוסף ממש נאלץ לרוץ אחריו כדי לעמוד בקצב. אנדרי הביא לו המון ענפים ארוכים לתנור ולימד אותו איך לגרור את העפים מאחור כדי שיהיה לו יותר קל לסחוב אותם. אותה כמות הספיקה לשלושה ימים שלמים. מאז, יוסף היה הולך הרבה ליער להביא ענפים ואפילו מכר לשכנים. במחסן של אנדרי היה מסור קטן איתו יוסף גם חתך את הענפים. הוא עזר ואף קבל אוכל בתמורה. באחת הפעמים נתנו לו מרק והוא מהר אתו לאימא שלו כדי שתאכל, חזר לעבוד ונרדם עייף על חתיכות בד בסמוך לבול עץ.  כשאשתו של השכן הבינה איפה כלי המרק, הביאה לו מנה נוספת.

 

אבא שלו אמר לו לא פעם "השתגעת?" אבל "לא ידעתי מה זה לפחד. זה היה איזה שהוא כוח, שאני לא יודע מאיפה הוא בא וזה הציל אותנו…" יוסף ציין. יוסף זוכר שפעם הם הלכו לחפש משהו לאכול, ולא מצאו… נחו ונרדמו על ערימת עשב.   ובחלום, איזו ארוחה! כל המשפחה! היה יופי… קמו מהחלום, יוסף לא הבין למה הוא לא רעב ומדוע מר לו בפה, עד שראה פתאום שבעשב מסביבו נוצר חור….. "אכלתי את העשב ".     

 

חברו של אנדרי, שהיה טכנאי רדיו, נהג למסר לו חלקי רדיו שונים אותם אנדרי החביא ביער. בסיומה של המלחמה התברר ליוסף שאנדרי היה פרטיזן שנלחם בגרמנים ובאמצעות החלקים שהביא לו בנה ביער משדר ששמש את הפרטיזנים. אחרי המלחמה הם גרו ליד תחנת הרכבת. פעם אחת הגיעה רכבת מסע מלאה יהודים. ביניהם יוסף זוכר גם ארבעה גמדים שמנגלה עשה עליהם ניסויים. ארבעתם נכנסו למיטה אחת. יוסף לקח את הפליטים לחצר, חימם מים בחבית ונתתי להם להתקלח. מאוחר יותר הביא סיר, ביקש מכל שכן תפוח אדמה, או משהו והכין להם מרק, לכולם.

 

הוא לא הגיע לבית הספר במשך שבוע בגלל הפליטים שהתגוררו אצלם. כשהמורה באה לבדוק מדוע הוא לא הגיע, היא פשוט התחילה לבכות.  "עד היום יש לי סרטים שרצים לי בראש שוב ושוב. זה תקוע שם, זה תמיד נשאר".  

 

בשנת 1964 יוסף עלה עם הוריו לארץ. כבר מהשבוע הראשון החל לעבוד בתור המפרנס היחידי במשפחה. יוסף למד בארץ אופטומטריה בארץ ועבד כאופטומטריסט  עצמאי. כיום הוא גר בהררית עם איבי אשתו. יוסף גמלאי, מרוצה מהמשפחה, התנדב במשמר האזרחי ואף קיבל תואר יקיר משגב. יוסף גם מתמחה בעבודות יד ממחזור.

 

ליוסף ולאיבי שלוש בנות, ושבעה נכדים אשר אחד מהם, עדו, נפל במלחמת לבנון השנייה.

יוסף, שלא הצליח לחגוג בר מצווה בגלל המלחמה, חגג בר מצווה ועלה לתורה ביחד עם נכדיו.

 

מחנות עבודה: "השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה. מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכו'". 

 

פרטיזן: "לרוב הכוונה ללוחמים בתנועות המחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה".

 

יוזף מנגלה, נסויי מנגלה, תאומי מנגלה: "פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית שביצע פשעים נגד האנושות כשביצע ניסויים רפואיים סדיסטיים ביהודים ובצוענים במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ  ובאופן מיוחד בתאומים ובעיקר בתאומים זהים".

 

תשע"ו, 2015