מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רמאות ועליית הנוער

נתנאל וסמואל עובדים על הסיפור
סמואל עובד בגינת המועדון
סמואל עלה ארצה עם האחים שלו וקיבלו הבטחה שההורים יבואו אחריהם וזה לא קרה.

אני איזק סמואל, נולדתי בשנת 1936 בהודו, עליתי ארצה בתאריך 1950.9.5 בעליית הנוער. הייתי במוסד ילדים עד שהגעתי לבגרות, בלי הורים. אחר כך הלכתי לצבא. אחרי הצבא התחתנתי בניתי בית. עד היום אני נשוי חמישים שנה. יש לי שלושה ילדים, שתי בנות ובן. אחת מהבנות קוראים לה  רויטל, השנייה עירית והבן קוראים לו יניב. יש לי 8 נכדים 7 בנות ו בן. אני היום בן 79 וחי טוב.

החיים המשותפים לאחר נישואי
חצי שנה הראשונה לאחר נישואינו, החיים לא היו פשוטים, עבדנו מאוד מאוד קשה כדי להגיע לדירה אחר כך הבאנו לעולם ילדים. שלושה ילדים, היה מאוד קשה לפרנס אותם. עבדתי מאוד קשה כדי שיהיו חיים שלי קלים בעתיד. אחר כך הילדים גדלו, אשתי הפסיקה לעבוד ואז היה עוד יותר קשה בפרנסה. אם הזמן הילדים גדלו והתחילו ללמוד קורסים אקדמאים. אחד עובד היום בהייטק והשנייה פסיכולוגית ויש לכו אחד יש שלושה ילדים. אני מאוד שמח שהגעתי עד הלום.

עלינו לארץ דרך "עלית הנוער" חמישה ילדים, ההורים נשארו בהודו. נציגי "עליית הנוער" חילקו את האחים שלי למוסדות שונים בארץ, לכל מיני יישובים, לפי גילאים, אני הייתי בכרכור, האח הגדול יצחק בקיבוץ לביא, חנה אחותי הגדולה במוסד ליד תל אביב וששון הקטן בבקע בירושלים.
 
נציגי "עליית הנוער" רימו אותנו אמרו לנו שהורים יגיעו עוד חודשיים. הם מרמים אותנו מתברר שלא יביאו הורים בגלל שאין תקציב. אבל אני ילד בן 13 היה לי הכוח להילחם עם המוסדות. אני ברחתי מ"עלית הנוער" בשביל להגיע לתל אביב ולבקש ויזה בשביל ההורים שיגיעו לארץ. ובדרך אכלתי פרי הדר כי לא היה אוכל אחר. נהיה לילה ואז הלכתי לתחנת אוטובוס בשביל לשבת ולישון כי לא היה לי מקום לישון וישבתי עם ידיים מחובקות והיה קר ואז ניגש אליי בנאדם ושואל מה אתה עושה פה ולכך אותי לביתו  לאכול והתקלחתי אצלו והוא אמר שהוא ייקח אותי בבוקר לעליית הנוער והוא גם נתן לי דמי כיס ואני לא ידעתי מי הוא ומה הוא. כל הלילה נשארתי בעליית הנוער עד שבבוקר בשעה 8  ניגשה אליי פקידה ושואלת אותי ילד מה אתה עושה פה, אז אמרתי אני רוצה להוציא ויזה בשביל הוריי.
חיפשו אותי בקרקור ואז טלפנו למנהלת של המוסד ואמרו שברחו מאצלכם ותבוא לקחת אותו הוא בא ואומר לי עם היד בוא ילד והוא אומר לי מה בעיה אמרתי לא לך יש בעיה ואמרתי אני לא זז מפה עד שאני לא עושה ויזה כדי להביא את ההורים שלי ואז המנהל ראה שרימו אותי מהמשפחה והאח הכי קטן היה בן  חמש ואמי שלי שלחה אותו לבד. המנהל הציל אותי ואמר להם אתם תסדרו לא את הוויזה בשביל שיוכל להביא את ההורים שלו וכל האחראים והמנהלים והתחילו להפחיד אותי שאין דבר כזה ושלא יתנו לי ויזה. ואמרתי עד שלא מוציאים לי את הוויזה אני לא זז מפה מרוב העצבים התעלפתי, לא ידעו מה לעשות הביאו מים הביאו לאכול אז אמרו לי זה ייקח עד הלילה כי צריך את האחראי שיבוא כדי שיחתום , אז חיכיתי עד תשע בלילה וחיכיתי ולא היה אכפת לי לחכות כי אני עשיתי הכל כדי להביא את ההורים אז בתשע בלילה הביאו לי את הוויזה והחזירו אותי לקרקור ואז התקשרתי לדוד שלי והבאתי את ההורים .
ההורים קיבלו את האישור לבוא  לארץ ולכך עוד חודש עד שההורים באו לארץ. אנחנו נשארנו במוסדות והעבירו את ההורים למושב בדרום ג'ולס .
עליית הנוער: עליית הנוער הוא ארגון שלוקח ילדים שעלו ארצה ומספק להם בית מחסה. הם עוזרים לנוער בהכל ולא מחסירים כלום ,בגדים, אוכל, ציוד, מצעים וכל דבר שהיו צריכים. חיים שם עד גיל 18לאחר מכן הילדים מתגייסים ומתחילים חיים עצמאיים.
ויזה: זהו דרכון המאשר לבן אדם להיכנס לארץ זרה באישור של המדינה בה הוא חי והסכם עם המדינה בה רוצה לבקר. או אשרת שהיה בארץ.
תשע"ו

מילון

עליית הנוער
עליית הנוער הוא ארגון שלוקח ילדים שעלו ארצה ומספק להם בית מחסה. הם עוזרים לנוער בהכל ולא מחסירים כלום ,בגדים, אוכל, ציוד, מצעים וכל דבר שהיו צריכים. חיים שם עד גיל 18לאחר מכן הילדים מתגייסים ומתחילים חיים עצמאיים.

ציטוטים

”"עבדתי מאוד קשה כדי שיהיו חיים שלי קלים בעתיד."“

הקשר הרב דורי