מאגר סיפורי מורשת

הגעתי ארצה בשנת 1954. הגענו לקריית שמונה, שבזמנו נקראה חלסה, ושיכנו אותנו באוהלים. לא היה חשמל, לא כבישים, לא מגרשי משחקים, לא דשא, לא כלום. שיחקנו כדורגל בבוץ, הכדור היה עשוי מסמרטוטים שאמא שלי ז"ל הכינה לנו וככה שיחקנו בבוץ יחפים.

בריקודי עם הייתי ב"להקת קריית שמונה", ובשנת 1960 זכינו מקום שני בארץ. כשנולדתי במרוקו למדתי בבית ספר תלמוד תורה, הייתי הולך עם אבא ז"ל בן הסמטאות במרוקו לבית הכנסת. העלייה ממרוקו לישראל הייתה באנייה. למדתי בבית ספר "מצודות" בגיל 9.

לאט לאט התקדמנו במבנים: באנו לפחונים, לאחר מכן צריפים ולאחר מכן בנו לנו בניינים בעיר קריית שמונה. בגיל 14 הלכתי לקיבוץ מחניים בחברת נוער, ולשמה גוייסתי לצבא בגיל 18בנח"ל לטירונות במחנה 80. לאחר הטירונות נשלחנו לשנת הכשרה לקיבוץ איילת השחר, בקיבוץ עבדנו בלול, ברפת, במטע, בפרדס, והיינו באימונים תוך כדי כך. באותה תקופה הייתי גם חבר בלהקת ריקודי עם ושחקן בקבוצת הכדורגל "בית"ר קריית שמונה".

כשהשתחררתי מהצבא עבדתי בים המלח על כלים כבדים. לאחר כמה שנים חזרתי לקריית שמונה ועבדתי בחברת שמירה כסגן מנהל סניף. בשנת 1971 התחתנתי ונולדו לי שתי בנות ושני בנים. בשנת 1985 עברתי לגור בתל מונד, שם בניתי בית ועבדתי במפעל בסט קרטון. המפעל היה ממוקם באבן יהודה ואז עבר לקיסריה, ואני עברתי עם משפחתי לחדרה.

היום אני בפנסיה וברוך ה' יש לי עשרה נכדים והחיים עוד ארוכים.

תשע"ה, 2015