מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של חיה

מאת מעיין זינר

 

חיה נולדה בשנת 1927 בפולין בוורשה, לחיה הייתה אחות קטנה שקראו לה חווה. לאימא קראו שרה. לאב המשפחה קראו אפרים. לסבא שלה קראו חיים שלום. היא אומרת,: "הייתה לי משפחה נהדרת, לאמא שלי, שרה היו אחים ואחיות. שתי אחיות ואח, לאח היו 4 ילדים, לאחות הראשונה היה 2 ילדים. האחות השנייה של אימי לא התחתנה. – כולם ניספו במלחמת העולם השנייה וגם מצד אבי."

 

כשהייתי ילדה קטנה היה לי טוב. הורי היו מאד טובים. בגיל 6 הגעתי לבית ספר יהודי שם לימדו אותי. הייתי תלמידה מאד טובה , אבל היה לנו חוקים נוקשים מאוד בבית ספר: למשל, היה צריך לעמוד כשהמורה באה לכיתה. אסור  היה לצעוק ולהרים קול. היה כבוד למורה, כשפגשנו אותה ברחוב היינו צריכים להשתחוות לה. בכיתה אם המורה שאלה שאלה, היינו צריכים להרים 2 אצבעות, כסימן שאנו רוצים לענות. לא היינו נכנסים לכיתה עם אותם נעליים, שאיתם הלכנו ברחוב.

 

אחרי שעות הלימודים, בבית ספר היינו הולכים למקום שבו היינו עושים שם שעורים והצגות. ההצגות שהינו עושים היו יפות מאד. אחרי שעות הלימוד בבית ספר הייתי הולכת עם אחותי הקטנה, חווה . הלכנו יחד לטיולים והיה מאד כיף.

 

אחרי המלחמה עלינו מפולין באוניה בשנת 1949. הייתי כבר נשואה בגיל 19. כולם מתו חוץ מאבי. פגשתי אותו כבר עם אשתו החדשה. הגענו לארץ בשנת 1949. לי כבר הייתה ילדה קטנה בת שנה, שנולדה בשנת 1948.

עלינו לארץ, בהתחלה, היינו בבית עולים  שנקרא בית יעקוב. זה היה מחנה לעולים שעלו מאירופה .אחר כך הגענו לנס ציונה וכל משפחה קיבלה חדר אחד קטן, אבל לא היה לנו תיקרה.

 

הייתה לנו הרבה אדמה. הייתי כמו חלוצה של חקלאות בארץ. בעלי היה עובד במאפיה. לא היה קל אבל היינו מרוצים. היה לנו שכנים חמודים וטובים, היינו עושים אירועים אבל לא כמו שעכשיו.

 

היינו בבית והייתי עסוקה בגידול הילדים. הם הלכו לבית ספר יסודי ואחרי כן לתיכון. רק אז כשבגרו,  אז התחלתי לעבוד בשק"ם. זו חנות שהחיילים היו הקונים.

 

עבדתי ארבע שנים מהבוקר עד הערב עם הפסקת צהריים. עבדתי מאד קשה ורק אני עבדתי הייתי מנהלת המחלקה, אבל היה לי מאד קשה. כבר היו לי שלושה ילדים , עבדתי שעות רבות, לא ראיתי אותם. לבסוף ביקשתי  לעבור ולעבוד רק חצי יום. הם לא הסכימו, אז אני התפטרתי מהעבודה ובגלל שאני התפטרתי הם לא נתנו לי פיצויים. בשנת 1961, התחלתי לעבוד בהתנדבות עד לשנת 1966.

 

חיה כיום בת 88, היא הולכת למועדון ניצולי שואה וגם הולכת לבית הגמלאי פעמים בשבוע .

 

שק"ם: "במקור שק"מ – ראשי תיבות של שרות קנטינות ומזנונים) היא רשת שיווק שבמרבית שנותיה פעלה בעיקר בתוך בסיסי צה"ל. הרשת הוקמה ב־1948 כחלק מצבא הגנה לישראל. ב־1950 עברה לבעלות משרד הביטחון, אך העסיקה חיילים סדירים לצד אזרחים. עם השנים, פעלה החברה יותר ויותר בשוק החופשי עד שנמכרה לגוף מסחרי פרטי (אלקו החזקות). במשך רוב שנותיה ישבה הנהלת השק"ם בבניין היסטורי בשדרות ירושלים 8 ביפו לאחר שעברה אליו מבית סורסוק ההיסטורי שהיה ברחוב רזיאל הסמוך. באזור התעשייה של חולון שכן מפעל לעיבוד בשר של השקם."

 

תשע"ה