מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רוח נערים בקיבוץ

סבא וליה
סבא שלמה וליה
סיפורי הילדות בקיבוץ

שמי שלמה צדוק , נולדתי בשנת 1941, בצנעא שבתימן, עליתי לארץ בשנת 1949.
 
התחנכתי במוסד חינוכי, כפר אליהו בגדרה. למדתי שם בין השנים 1955 -1961. כפר אליהו היה מוסד חינוכי חקלאי, בהתחלה היו גם בנים וגם בנות, למדתי שם מכיתה ה' עד כיתה י', שלחו אותי לשם כי אמא שלי נפטרה. היה לי שם מאוד מאוד נעים, בכיתה י' עברתי לקיבוץ חפץ חיים, קיבוץ דתי של פועלי אגודת ישראל (פג"י). זה היה הקיבוץ (מדגיש את ה' הידיעה), היו שני קיבוצים כאלה, חוץ ממנו גם היה את קיבוץ שלהבים.
 
בקיבוץ הכל היה ביחד למשל, כולם אוכלים בחדר אוכל אחד. בקיבוץ כולם עובדים ואני עבדתי בפלחה (בשדות, בחקלאות) וגם הייתי טרקטוריסט. הם גידלו תירס, מלונים, אבטיחים, כוסמת, כותנה, בננות, תפוחים. אהבתי לעבוד בטרקטור, היינו עובדים במשמרות, לפעמים יצא לי לעבוד כל הלילה ובבוקר (5-6 בבוקר) מישהו היה בא להחליף אותי.
 
למה מיהרנו? כדי להספיק לתקופת הזריעה, כשהיה צריך לזרוע לפני ראש השנה. לקראת שנת שמיטה מותר לזרוע עד ראש השנה, כך שלקראת שנת שמיטה עבדנו בקצב רצחני אפילו היינו משכירים טרקטורים מבחוץ רק כדי להספיק. אם עבדתי בלילה אז הייתי ישן ביום. מכיתה י' בעצם כבר לא למדתי, רק עבדתי בקיבוץ.
 
מה שכן, היה לי מקרה שניצלתי בנס. עבדתי לבד בלילה וזה שהחלפתי אותו הנחה אותי איפה בדיוק לחרוש ומאיפה לנסוע ואיך לחרוש. אוקיי עשיתי סיבוב ועוד סיבוב, סיבוב ועוד סיבוב ולא מפחד מכלום. לקראת הבוקר כשבאו להחליף אותי ראיתי באיזה אזור חרשתי היה שם באמצע בור ענק, אולי 5-6 מטר וכל הלילה הסתובבתי עם הטרקטור סביבו (גם מי שהסביר לי איפה לחרוש כנראה לא ידע מהבור) ואז אמרתי לעצמי איזה נס היה לי שלא סטיתי מהמסלול ושלא נפלתי בטעות אל הבור!!!
 
כל ערב היה שירי חברה, ריקודים, שיעורים. בנות רקדו לבד, בנים רקדו בנפרד אחרי ארוחת ערב. אספר עוד מקרה שהיה: רצינו מלונים ובדיוק קטפו מלונים והעבירו אותם לבית קירור. היו מביאים אותם עם טרקטורים. אנחנו רצינו… מה נעשה?? אני וחבר שלי אמרנו נלך לבחור שעובד במחסן בטח יש לו את המפתחות. הלכנו אליו, הוא כבר ישן, הצלחנו להוציא מהכיס שלו את המפתחות. לקחנו את המפתחות, הלכנו פתחנו את בית הקירור בית קירור זה כמו כל הסלון שלנו אפילו יותר גדול, היינו כמה חבר'ה חלק נכנסו לבית קירור להכין לנו בצד פירות ומלונים להוציא החוצה, אני ועוד חבר סידרנו מבחוץ ופתאום אנחנו רואים (היה ביננו סימן שאם נראה חבר קיבוץ עובר אז נשתטח) את האחראי מהקיבוץ ואנחנו שומעים אותו "לעזאזל כל פעם הוא משאיר פתוח" ובא וסגר את הדלת. עכשיו חברים שלנו נעולים בפנים לא יכולים לצאת!!!!! מה נעשה?? החברים התחילו לרוקן שקי תפוחי אדמה ולכסות את עצמם, להתכסות. אז לקחנו את המפתחות שהיה לנו מהכיס שלו והצלחנו לפתוח מזל כי אחרת היו נעולים שם והיו קופאים!!!! כשפתחנו את בית הקירור לקחנו את הפירות והמלונים והייתה לנו אספקה לשבועיים…            
 
פעם אחרת אני וחברים שלי רצינו לנסוע לסרט. בכביש אסור לנסוע בטרקטור אבל הייתה דרך עוקפת, ליד מחנה צבאי, לקחנו טרקטור בשקט ורצינו לנסוע לסרט בגדרה. לטרקטור היתה קשורה עגלה ועליה ישבו אולי 30 חבר'ה. כשהגענו לתעלה באמצע הדרך נתקע הטרקטור קודם כל ירדנו מהטרקטור מה שבטוח בטוח עד שלאט לאט חילצנו את הטרקטור והעגלה  – הפכנו אותם עד שנסענו לסרט. למזלנו לא קרה לנו כלום. אחר כך החזרנו את הטרקטור בשקט מבלי שירגישו שלקחנו. במקרה אחר, לחבר שלי היתה מצית עם צמר גפן טבול בדלק. הוא מילא ורצה לבדוק שהמצית עובדת, ניגש לחבית של הבנזין היא מיד התפוצצה ועלתה באש מזל שלא היה בה הרבה בנזין, אחרת אוי ואבוי!!!! היו מחזיקים בנזין בפחיות כדי להדליק את הטרקטורים בבוקר. בנס לא קרה כלום!!!!!
 
קומציץ שכזה !
פעם רצינו לעשות קומזיץ עם עופות. היה לנו בחור שהוא שוחט. תמיד הוא הסתובב עם סכין שחיטה. נכנסנו ללול וכבר כל התרנגולות צועקות. טוב, לקחנו 6 עופות וקודם כל יצאנו להתחבא. בינתיים האחראי על העופות בא עם אישתו לבדוק מה כל הרעש ראו שאין כלום, הלכו בחזרה. בא הבחור, השוחט, שאלנו אותו מה עושים הוא אמר עכשיו 22 בלילה, לא נראה לי זמן להתחיל לשחוט שכנענו אותו שישחט שני עופות. לקחנו בתוך שק שני עופות, התחלתי ללכת על השביל ואז עובר האחראי של העופות ואני מחזיק עליי את השק עם העופות. אין לי לאן ללכת ואני מפחד שלא יעשו איזה רעש…. אמרתי אני אעמוד במקום ולא אזוז האחראי שאל אותי למה אתה לא זז? אמרתי לו לא, נתפסה לי הרגל….. אז הוא אמר לי: תהיה בריא, והמשיך ללכת. רק אחרי איזה 20 מ' הם התחילו לזוז, למזלי….
 
איזה חוויות היו……….. 
 
העשרה
פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר הקים את כפקר אליהו. "פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer;‏ 1918 – 28 במאי 2007, אור לי"ב בסיוון תשס"ז) היה היסטוריון ישראלי, חוקר יהדות אירופה בימי הביניים ובעת החדשה. מורה, מרצה והוגה דעות."
"בשנת תשי"א הקים את "כפר אליהו" – מוסד חינוכי פנימייתי דתי לילדי עולים ליד גדרה, ועמד בראשו שבע שנים". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר
פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer;‏ 1918 – 28 במאי 2007, אור לי"ב בסיוון תשס"ז) היה היסטוריון ישראלי, חוקר יהדות אירופה בימי הביניים ובעת החדשה. מורה, מרצה והוגה דעות. בשנת תשי"א הקים את "כפר אליהו" - מוסד חינוכי פנימייתי דתי לילדי עולים ליד גדרה, ועמד בראשו שבע שנים

פלחה
שדות, חקלאות

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון“

הקשר הרב דורי