מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1930 בדרום אפריקה. עבדתי כעורכת דין והגנתי על זכויותיהם של אנשים. אחרי שיצאתי לפנסיה הגעתי לישראל, כדי לעזור לאחותי פמלה, בשל מצבה הבריאותי. היא נישאה לישראלי וחיה בקיבוץ. 

 

אבי היה רב חשוב בדרום אפריקה והקפיד על המנהגים היהודיים. אני העדפתי להיות חילונית. עליתי לישראל בשנת 2010. מהרגע הראשון בא"י הייתה לי תחושה של להיות בבית. התגוררתי  ברעננה. בתי ונכדיי חיים היום בקייפטאון אני בקשר רציף איתם. גדלתי בבית ציוני הייתי בתנועת הנוער בית"ר. בתנועה שוחחנו על  החשיבות של הארץ  לעם היהודי בגולה ועל הקשר עם ישראל. על היותה מדינה סוציאלית דמוקרטית, שדואגת לכל אזרחיה, לאנשים קשישים וצעירים וזה משהו שזכרתי עוד מילדות……

 

לעתים, אני חושבת על נצרת, כמקום עצוב עבורי, בן דודי נהרג במלחמת יום כיפור ונקבר שם. ההיסטוריה של המדינה קשורה בגורל של בני משפחתי. במשך כל ילדותי ראיתי את הוריי מתנדבים ועוזרים לקהילה בדרכים שונות. אמי העמידה את ביתנו לרשות כלות צעירות שרצו להתחתן ברחבת הבית והבית היה שוקק בכלות צעירות המתרגשות ביום חתונתן….

 

כילדה קטנה אהבתי את ההתרגשות, ראיתי את השמלות הלבנות המתנפנפות, את החיוכים וזה הכניס בי את שמחת העשייה וההתנדבות למען אחרים. כיום אני נפגשת עם קבוצה של נשים ברעננה דוברות אנגלית ואנחנו הופכות יחד מפגש חברתי לאירוע התנדבות למען הקהילה. זוהי קבוצה של סורגות למען צדקה. אנחנו יושבות יחד משוחחות, צוחקות ונהנות. התוצר של המפגשים הם סוודרים לנזקקים.  בחורף יש יריד צדקה ואנחנו מחלקות סוודרים וכובעים מצמר. המיוחד בסוודרים שאני סורגת הוא שאני משבצת דמויות מיוחדות אהובות מעולם הילדים כמו: מיקי מאוס, דובונים, ואין אושר גדול יותר מחיוך של ילד. הכנתי למעלה מ-250 סוודרים לצדקה. 

 

בתמונה: חיוך של ילד שקיבל את הסוודר שסרגתי לו 

 

התגוררתי בארצות רבות אבל ישראל הטובה ביותר. הצבא שלנו נהדר. התחבורה מצוינת, המדינה עצמאית ודמוקרטית. אני מרגישה בטוחה פה. לפעמים אני אפילו מוצאת נקודות דמיון למקומות בדרום אפריקה…. אשקלון ממש דומה לקייפטאון איפה שגרתי. היום אני בת 86 , הצלחתי לראות הרבה בישראל. אהבתי את השלג ברמת הגולן, הנופים עוצרי נשימה, נתניה היא אחת הערים הנקיות שראיתי. אף פעם לא הייתי בירושלים אבל אני צריכה לחכות עד שמישהו ייקח אותי ….

 

הדבר היחידי שאני לא אוהבת בישראל הוא האוכל. אני פשוט לא יכולה לקחת נגיסה מחומוס טחינה פלאפל אבל זה הטעם האישי שלי…..

 

קייפטאון : " קייפטאון נחשבת כאחת הערים היפות בעולם, בין היתר בשל מיקומה הגאוגרפי על חצי אי הכֵּף שבקצהו הדרומי מזדקר הצוק של כף התקווה הטובה, שנתן לה את שמה – "עיר הכף". העיר ופרבריה בנויים סביב הר בעל פסגה שטוחה, הקרוי הר השולחן ומתנשא לגובה 1,086 מטר, לצד רכסי הרים נוספים, המהווים חלק מן התבנית הגאולוגית של חצי האי". ויקיפדיה

הקהילה היהודית בקייפטאון, דרום-אפריקה: "יהודי קייפטאון תרמו רבות לפיתוח חיי התרבות וחיי הציבור בעיר; בזכותם הוקמו גלריות וספריות לאמנות מקומית, ולא פחות מחמישה יהודים כיהנו כראש העיר קייפטאון מתחילת המאה ה-20 עד 1963. מסוף המאה ה-19 היתה קייפטאון מוקד לפעולה ציונית בדרום-אפריקה; עם פעיליה הבולטים נמנו יעקב גיטלין ואלכסנדר מוריס, שהיה מראשי ועד שליחי הקהילות בדרום-אפריקה".  אתר בית התפוצות

 

תשע"ו, 2016