מאגר סיפורי מורשת

רדיו "אוריון", רדיו שאבי קנה בשנת  1940. מראהו כקופסא גדולה בעלת שתי נורות צבעוניות ושני כפתורים. ממלחמת העולם השנייה, דרכו שמענו את חדשות ה – BBC ואת החדשות והאירועים של המחתרות בארץ שלנו.

בתאריך 29.11.47 ,יום החלטת האו"מ על חלוקת הארץ. ישבנו כולנו מסביב לרדיו עם נייר ועפרון ורשמנו  את המדינות שהצביעו בעד ישראל, ואת אלו שהיו נגד. ההצבעה עברה ברוב קולות לטובתנו, השמחה הייתה רבה,  שתינו "לחיים" ויצאנו לרקוד ברחובות. הרדיו המשיך לספק לנו ידיעות וביניהם ההכרזה של  דוד בן גוריון על הקמת המדינה ב- 14.11.48,  ה' באייר תש"ח. 

 

במשך השנים הבאות  רדיו זה סיפק את כל הקשר שלנו עם העולם, שמענו בו חדשות ועודכנו בעיתות של מלחמות   שנים רבות שירת אותנו רדיו "אוריון" בנאמנות, עד אשר יום אחד נדם.

אנחנו לא יכולנו להיפרד  מהרדיו, סירבנו להיפרד ממנו!

הוא ניצב בסלון ביתנו בגאווה רבה ובשקט במצב חיצוני נפלא אבל לא משמיע קול.  

 

לכל אדם ישנם זיכרונות, בדרך כלל הם עוברים בראש ונעלמים. הם יכולים לחזור על עצמם לפי דרגת המשמעות שלהם. אבל הם תמיד חולפים ואינם נשארים. הזכרונות שבחרתי לספר והיו משמעותיים עבורי, סיפורו של רדיו אוריון.

 

הזיכרון הנוסף שהולך איתי לכל מקום כל החיים, זיכרון צמוד אלי קרוב קרוב. היות ואני עונדת אותו על אצבעי.

זוהי טבעת הנישואין של הורי משנת 1927.

אימי נפטרה בבית חולים הרופא הוריד מאצבעה את הטבעת ומסר לי אותה. שמרתי עליה בביתי במגרה.

כעבור מספר שנים, טבעת הנישואין שלי נבקעה ונשברה, קבלתי החלטה לענוד את טבעת הנישואין

של הורי שמאז צמודה אלי. 

 

 

 

אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר זומר ברמת גן, וגאה להיות במחזור הראשון של התכנית פה, תודתי למרווין ביקמן, הגמלאי המתנדב שמלווה אותנו, למנהלת ביה"ס מלי נויימן ולתלמידה המקסימה שמנחה אותי בתכנית סיגל צשקובסקי  וכמובן גאה מאוד בתעודה שלי.