מאגר סיפורי מורשת

הייתי אחת מבניו הבכורים של קיבוץ שובל אשר בנגב ועלה להתיישבות במסגרת 11 הנקודות במוצאי יום כיפור בשנת 1946. בשחר ילדותי הייתי הולכת "לבית הורי" שהיה בעצם אוהל לבלות כמה שעות את היחדיו המשפחתי שלנו כאשר מרבית השעות העברנו בבית הילדים במסגרת החינוך המשותף.

 

בשל היותנו מעטים ובנים בכורים זכינו לתשומת לב מרווית והינו שפני ניסיון לכל שיטות החינוך, הגשמת החלומות של הורינו תוך ניסיון להשתלב ביישוב החדש ובמדינה שזה עתה נולדה. במשך כל שנות בית הספר היסודי תגברו את הכיתה שלנו עם ילדים נוספים בנים בכורים לקיבוץ בית – קמה השכן. השקיעו בנו את מיטב ההון האנושי בתחום החינוך וגם במשאבים כלכליים לא חסכו. הייתה לנו ילדות עשירה, מאתגרת, מפנקת, נשאנו על טס של זהב, תמיד הבוגרים, החזקים, המקובלים, הרצויים שאינם תמיד יודעים את גבולות הכוח-המותר והאסור.

 

בשנים מוקדמות אלה מתפתח אצלנו פטריוטיזם עמוק שמלווה בוויכוחים אין סופיים איזה קיבוץ טוב יותר, עשיר יותר, אצל מי השדות ירוקים יותר ומד הגשם גבוה יותר. ויכוחים אלה לא הסתיימו לעולם אלה עם סיום בית הספר התיכון כשנפרדו דרכינו. לקראת סיום  בית הספר היסודי התנהל משא ומתן בתנועה עם ויכוחים עזים על המשך דרכינו בתיכון. בשל היותנו ישוב קטן ומבודד הקיבוץ הבין שאין ביכולתו לתת מענה לדרישות של בית ספר תיכון. וכך ניטש ויכוח סוער על הצטרפותנו למוסד החינוכי ברוחמה או לזה אשר בקיבוץ נגבה. הפור נפל על הצטרפותנו למוסד החינוכי בנגבה. 

 

המעבר לנגבה עם תחילת שנת הלימודים בהיותי בקושי בת 12 היו מלווים בהתרגשות עצומה. מטבע הדברים היו חששות רבים ופחדים מהלא נודע. מהבוגרים, המובילים, הדומיננטיים בחברה מצאנו עצמנו בחברה ובבית ספר מאוד גדול בו אנו הצעירים והקטנים בחבורה. הריחוק הפתאומי מבית ההורים ומהסביבה החמה והעוטפת היוו איום מוחשי. במבט לאחור כנראה שסבלנו מהגנת יתר ומפינוקים שקיבוצנו המבוסס הרעיף עלינו.

 

נגבה באותם ימים נאבקה על קיומה החברתי והכלכלי בעקבות מלחמת השחרור. בית הספר כלל השארות בפנימיה במהלך כל השבוע ובביקורים בסופי השבוע כל שבועיים. בשל קשיים להתמודד עם הקושי המורכב של ריחוק מכל האהוב והמוכר והדרישות מאידך בתחום הלימודי והחברתי החליטו ההורים והצוות שליווה את המהלך לתגבר אותנו פעם בשבוע בביקור שלווה בהבאת פינוקים: כגון עוגות, ארגזי פירות ועוד…

 

כשלעצמי, שנותיי בנגבה היו נהדרות, של העשרה, למידה, נגינה, חיי חברה אינטנסיביים ועיסוק מרובה בספורט. לאחר ארבע שנים עם הגיענו לכיתה י"א . הבשילו התנאים לפתיחת בית ספר תיכון חדש בשובל הנקרא עד היום מבואות הנגב המשותף לכל קיבוצי האזור. כך מצאנו את עצמנו שוב הבוגרים המטווים דרך ומשפיעים רבות על הבית ספר שזה עתה נולד. שנתיים אחרונות אלה היו אינטנסיביות עם השקעה אדירה ושמחה גדולה של עשייה ומחויבות לביתך.

 

 

 תשע"ו