מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 9/4/1950 בישראל, בבית חולים בלינסון. גרנו בראש העין כשאמא שלי ילדה אותי. אמא שלי ספרה לי שבאותו יום ירד שלג כבד לקחו את אמא שלי לבי"ח בלינסון. יילדו אותה שם ומיד חזרנו לאוהל, למעברה בראש העין.

 

ההורים שלי נולדו בתימן אבא שלי נולד בתנעם ואמא שלי נולדה בצנעא. אחרי שגרנו במעברה העבירו אותנו למעברה אחרת ב'מסמיע' ואח"כ עברנו ליישוב בני עי"ש. ומבני עי"ש עברנו לגור בגדרה. למדתי בבני עי"ש, הייתי בגן ואח"כ למדתי בבי"ס ממלכתי-דתי ביישוב. אח"כ למדתי בבי"ס תיכון דתי 'אור החיים' בבני ברק. מאוד רציתי ללמוד להיות אחות בבי"ח, אבל לא התאפשר לי, לצערי.

 

במקום זה אחרי התיכון, לא התגייסתי לצבא ועבדתי במפעל פלסטיק במושב יסודות. ולימים כשהתחתנתי עבדתי כגננת במעון יום.אנחנו 11 אחים: 6 בנות, 4 בנים כאשר 1 מהם נחטף במעברה כשהיה בן 3. קראו לו שלום, חיפשנו אותו שנים ולא מצאנו. בזמנו הרב משולם ניסה לעזור לנו אבל זה לא צלח.הוא חלה אז ההורים שלי לקחו אותו לבית החולים ואמא שלי כל יום הייתה הולכת ומבקרת אותו. היא לא ידעה טוב עברית כך שהייתה מתקשרת עם הרופאים באמצעות מתרגם.

 

יום אחד היא הייתה אתו יום שלם, לא עזבה אותו, הוא הרגיש הרבה יותר טוב, שחק ותקשר אתה. אמרו לה לכי הביתה תביאי לו בגדים נקיים תחזרי הנה ותיקחי אותו הביתה. הוא כבר הבריא ואמור היה להשתחרר. אז היא אכן הלכה והביאה בגדים וחזרה לשחרר אותו מביה"ח אז אמרו לה שהוא מת ושתחזור הביתה. היא התקוממה ואמרה: 'מה פתאום מת? הוא הבריא באתי לקחת אותו, איך מת? תראו לי אותו אם הוא מת'. אמרו לה ששלחו אותו באמבולנס חזרה הביתה למעברה.

 

היא מיהרה הביתה והוא איננו. לא הביאו אותו לקבורה, אין קבר, אין תעודת פטירה, שום דבר! הוא נחשב בין החטופים. אני זוכרת, שאמי הייתה מדברת עליו כל הזמן גם לפני מותה.לימים ניסינו לאתר אותו חיפשנו, נעזרנו בתקשורת, ברב משולם, אבל זה לא צלח לצערנו. עד היום אנחנו מרגישות שנעשה לנו עוול גדול בחסות המדינה. ואין מי שייתן את הדין. זה עצוב.

 

תשע"ו