מאגר סיפורי מורשת

אחרי כמה חודשים, של מגורים באוהלים, העבירו אותנו לגור בבית העשוי מבטון והיו תנאים הרבה יותר טובים עם שינוי מבנה המגורים, אני זוכרת שהיה לנו יותר קל לחיות שם.

כעבור 4 שנים עברנו לגור ברמת גן  זה היה, בשנת 1956 , למעברה ברמת גן. באותה שנה פרצה מלחמת סיני, אני זוכרת שמאד פחדתי, כי לא היה לנו איפה להסתתר, בסוף של דבר הסתדרנו ומצאנו מחסה, נכנסנו לצריפים ובילינו שעות בשהיה באפלה כך עברנו את התפוקםה עד לסוף המלחמה.

 את המגורים בצריפים אני זוכרת היטב, לא היה לנו מקרר, לא שירותים, אוכל היה בכמות מועטה, על מותרות לא חלמנו, ללא מוזיקה ותחביבים, אבל למרות הכל הינו מאושרים,  בעיקר בגלל שהיה לנו אחד את השני והיו לי הרבה חברים וחברות.

 כל המישפחות היו מלוכדות, ותמיד עזרו אחד לשני , וכך העברנו את הזמן, במשחקים, בקריאה וחוויות משותפות. 

בגיל 12 אבי נפטר, נשארנו שמונה אחים ואחיות, אבא היה מפרנס המשפחה, ולא היה לנו את היכולת להתפרנס.אימי , נאלצה לשלוח את שני אחי למוסד כדי ללמוד שם. אח נוסף עבר לגור בקיבוץ, ושאר האחים הגדולים יותר נאלצו לעבוד ביום בכדי לפרנס ובשעות הערב ללמוד. היתה תקופה מאוד קשה, בסוף הסתדרנו, וגם זאת בזכות זה שהיה לנו אחד את השני ולא הייתי לבד.

למדתי בבית ספר אורט, שברמת גן, הספקתי ללמוד שנתיים, ואז עזבתי, שוב בגלל המצב הכלכלי, שלא איפשר לי להמשיך ללמוד נאלצתי לעבוד ולעזור לכלכלת המשפחה.

עבודתי בחנות להלבשה במשך חמש שנים, התחתנתי ועברתי לגור בקרית שמונה. עשר שנים, גרנו בקרית  שמונה. שנים בה היא הופגזה ללא הפסקה, שנים של חיים בצל ההפגזות והקטיושות. היה קשה לחיות כך, ילדי פחדו מאוד ל דבר, קבלנו החלטה, וחזרנו לגור ברמת גן, ומאז ועד היום אני גרה אותו מקום ברמת גן.

וכיום אני אמא לשלושה בנים וסבתא לארבעה נכדים, ממשיכה לעבוד בתחום האופנה, והיום עובדת במכירת אביזרי אופנה.ה הצטרפתי לתכנית הקשר הרב דורי בבית הפר החשמונאים ברמת-גן. 

מלווה אותי התלמידה המקסימה נעה סומך, שמלמדת אותי ועוזרת לי בתיעוד סיפור חיי. ואני מודה לה על וסבלנותה הרבה, ומודה למורה ענבר טוקר על  תכנית יפה זו.