מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קראו לי חתון !

במעברה
שושנה בתכנית בביה"ס חשמונאים
עליית נוער מעירק לקיבוץ רביבים, קראו לי חתול !

בשנת  51  עלינו ארצה מעירק. העבירו אותנו למחנה שער עליה.
בשער העליה, שם פגשנו בעוד בני נוער שעלו בעליית הנוער. פגשתי קבוצה של  בני נוער עיראקיים , הם היגיעו לפנינו והיו  מאוד מלוכדים. משער העליה הועברנו לקיבוץ רביבים. התקופה היתה תקופת מחסור במזון. היו כאלה שראו שאין אוכל בקיבוץ והעדיפו לחזור למחנה שער עליה
 נסענו  דרך ארוכה הכל חולות  ועצי תפוזים  והדרך כולה אבק. הגענו  לקיבוץ רביבים ושם קבלה  אותנו 
גולדה מאיר ז"ל  היא נישקה  את כולנו כל אחד מבני הנוער.  נערה יפה וחזקה, נגשה אלינו ושלחה את כולם  לעבודה,  כל אחד מבני הנוער  שולב בתפקיד אחר, ואותי היא שלחה לעבוד בגן ירק. 
 
עליית נוער מעירק לקיבוץ רביבים 1951
תמונה 1
 
כשבאנו לקיבוץ וראינו שיש חוסר במזון, אמרתי לאחד הנערים: "מה הבעיה ? מחר אני אחפש מקור של אוכל".
למחרת כשהסתובבנו בשטח, מצאנו מערה , מקום מחבוא ובוא כמות רבה של מצרכי מזון. ( אולי מאגר של הצבא שהחביאו מזון בו) בשמחה, לקחנו את מצרכי המזון "גנבנו אוכל" בסתר . מצאתי שם שק של גרעינים שחורים. בכל ערב התגנבנו למטבח הקיבוץ, ולקחנו מחבת מהמטבח ומלח והלכנו לחדר עבודה של הסנדלרייה
היה שם פרימוס ועליו, טיגנו גרעינים כל ערב.
החברים בקיבוץ התפלאו מהשם  שלי . קראו לי חתון, צחקו עלי  קראו לי חתול. כשלא יכולתי כבר לסבול את העלבונות, הלכתי למשרד החלפתי את שמי  לשושנה. 
עבדנו בעבודות שונות כולל בניית צריפים 1951
 
 תמונה 2
 
 הייתה  לנו מורה  ושמה  גאולה. היא לימדה אותנו , חלק מבני הנוער היו משכילים וחלקם מופרעים. המורה חילקה אותנו לשתי קבוצות, שתי כיתות . אני זוכרת את אחד הנערים, שקראו לו  הרצל הוא  נהג לעשות קולות מצחיקים וכל  הכתה צחקה, עשינו מעשי שובבות של בני נוער !
בחג פסח לא היה  לנו  הגדות של פסח, המורה  חילקה לנו דפים דפים שנוכל לקרוא קטע מההגדה בשולחן סדר פסח. המורה  נתנה לי  דף לקרוא , הקטע שלי היה: " מה נשתנה", אבל לא ידעתי לקרוא !
המורה, גאולה  הייתה  כמו אמא , היא למדה אותי : אות – אות  גם לקרוא וגם לכתוב. 
בכל יום נתנה לי פרס, חפיסת שוקולד. גאולה הרגיעה אותי כמו אמא.
           
 גמל לארוחת צהריים?? 
כמו שספרתי היתה תקופת צנע, לא היה מזון בקיבוץ וחברי הקיבוץ הסתובבו רעבים.  באחד הימים,
חדר גמל שכנראה טעה בדרך והיגיע מבאר שבע. חברי המשק  הכינו ממנו ארוחה  ואכלו אותו .
אני ראיתי והזדעזעתי, אמרתי  לחברי לא לאכול שזה  הרי בשר טרף ! והעדפתי ובקשתי לאכול לחם, תפוזים
ודג מלוח. 
 
 תמונה 3
 
 כמו שספרתי עבדתי  בגן הירק, וכמה ימים אחרי בישולו של הגמל, אחד הקצינים, אמר לי לא ללכת לגן ירק והעביר אותי לעבודה בנשקייה,  לנקות נשק. התחלתי לנקות את הנשק, וראיתי שבאו ערבים, הם כנראה באו לחפש את הגמל האבוד. רצתי לקצין (שמו היה תשובה ז"ל ), צעקתי: " באו ערבים עם נשק".  גם לנו היה נשק
וכך עמדו שתי הקבוצות אחד מול השני . אני רצתי למטבח, וסגרו את הפריז'ידר . בשרו של הגמל היה בפריז'ידר .
סיפרו לערבים שהגמל המשיך בדרכו, כנראה הוא ברח לכיוון אילת. כך חזרו הערבים  לבאר שבע. 
מעשה שובבות נוסף שלנו כבני נוער, נהגנו ללכת בכל שבת, לטייל. באחד מטיולי השבת מצאנו באר מים ולצידה 
חבל עבה, אמרתי לחברי, "בואו נכין מהחבל נדנדה". אז לא היו משחקים ומתקנים למשחק.
וכך לקחנו עמוד חשמל , ניסרנו  אותו לחצי , חפרנו בורות באדמה ובהם העמדנו את העמודים ועשינו לנו נדנדה.
בני הקבוץ  הסתכלו עלינו, והתפלאו מהמעשים שעשינו 
זוהי הבאר החדשה  בקיבוץ רביבים 1951 
תמונה 4
 
 
 תמונה 5
 
תודתי למורה ענבר טוקר ותלמידים המקסימים נועה ולרועי, שעזרו  לי לתעד את הסיפור,
בתכנית הקשר הרב דורי "מזקנים אתבונן""—   , בה אני משתתפת בבית הספר החשמונאים, רמת גן
תשע"ג          

מילון

פרימוס
כלי כמו גזייה שניתן לחמם ולבשל עליו, כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

ציטוטים

”המורה גאולה הייתה כמו אמא לימדה אותי אות – אות גם לקרוא וגם לכתוב“

הקשר הרב דורי