מאגר סיפורי מורשת

כבר בגיל 16 הלכתי לעבוד במפעל והמשכתי עד פרוץ המלחמה. כשהייתי בן שבע עשרה. רבים מעובדי המפעל גוייסו עם תחילת המלחמה – שמונים ושבעה אנשים, כמחציתם נשים. אותי לא גייסו, זה פגע בי מאד. רציתי להתגייס לצבא בהתנדבות, אבל גם לזה לא הסכימו לי. למרות זאת התעקשתי ויצאתי למלחמה בהתנדבות.

אחרי המלחמה היה לי הלם-קרב תקופה מסויימת. כשהתאוששתי חזרתי לביתי כדי לחפש את משפחתי אך לא מצאתי אף אחד. כאשר הבנתי שאין אף אחד בביתי חזרתי למקום עבודתי ושם סיפרו לי שכל זמן המלחמה הם חשבו שעליתי לבד לארץ ישראל.

החלטתי להמשיך לשרת בצבא, המשכתי עוד שנים רבות, בסה"כ הייתי בצבא -ארבעים שנה, כולל שנות המלחמה! בשנת 1998 עליתי לארץ. הספקתי לעבוד  במשרד הבריאות בערך שלוש שנים ועסקתי בניסויים על כלבים. בארץ התחלתי שוב לחפש קרובי משפחה. הצלחתי לאתר את דודי והוא מאד הופתע ושאל אותי: מה אתה עושה פה?! לאחר שדיברתי עם דודי, הוא קנה לי דירה ולפעמים הוא היה מגיע לבקר.

אשתי הראשונה נפטרה מסרטן. התחתנתי פעם שנייה ועכשיו יש לי שני נכדים: אחת תלמידת תיכון והשנייה רופאה.

ערב אחד, בשנת 2015 קיבלתי מכתב מפתיע. פתחתי אותו וראיתי שזה מולדימיר פוטין, הוא נשלח לציון יום השנה השבעים לניצחון הרוסים על הנאצים במלחמת העולם השנייה. קראתי את המכתב ופתאום צלצל הטלפון ואומרים לי: אנחנו מזמינים אותך למסעדה עם המשפחה שלך. הייתי מופתע ולא הבנתי שום דבר.

כשהגעתי למסעדה עם משפחתי פגשתי עוד אנשים שחיכו לי, ואז אישה שאיני מכיר לקחה את המקרופון וקראה את המכתב באוזני כולם. כל משפחתי הייתה גאה בי והחמיאה לי מאוד!