מאגר סיפורי מורשת

חווה מרגולין מספרת על קורות משפחתה  לנכדתה שחר

סבתי נולדה ברוסיה לאור נדודי הוריה שנולדו בפולין בפרוץ המלחמה, הוריה גרו בעיר בשם חלם בגבול פולין לבין רוסיה. ערב פרוץ המלחמה אביה עבר לרוסיה וגויס לצבא הרוסי אמה נשארה בפולין עם שני ילדים בן ובת. שהמלחמה התקרבה לעיר אביה חזר לקחת אותם ולהגניב אותם לרוסיה הדבר נעשה ביום שבת שלא היה מקובל עלי יהודים דתיים לנסוע ולכן לא שמו לב שעזבו. אביה חזר לשרת בצבא הרוסי ואמה החלה בנדודים ברחבי רוסיה. מאחר שהיו הרבה יהודים שנדדו היו משאירים במרכזי העיירות הודעות אחד לשני בסגנון של חיפוש קרובים.

במהלך הנדודים הוריה נפגשו מפעם לפעם וכתוצאה מכך נולד אחיה הצעיר. אחד הסיפורים שאימה הייתה מספרת על הגויות שאצלן התגוררה עם התינוק שהגויות היו אומרות לה שתשגיח עליו חזק חזק כי היהודים יבואו ויחטפו אותו כי הגויות הזקנות בכפרים חשבו שהיהודים נראים כמו שדים עם קרניים.

העלייה לישראל וההסתגלות בארץ

עם סיום המלחמה הוריה החליטו לא לחזור לפולין אלא להיכנס למסגרת שעולים לארץ ישראל, המעבר היה דרך ברלין ששם שהו תקופה מסוימת בגרמניה הם שהו במחנות העקורים טמפלאוף. הזיכרון הראשון שיש לסבתי הוא מהאונייה שבה הגיעו ארצה. אחיה ואחותה הגדולים עלו קודם לכן במבצע עליית הנוער ללא ההורים. עם עליתם ארצה הם שהו במעברה.

את התקופה במעברה היא לא זוכרת כי זה היה מספר קצר של חודשים. מאחר ולאביה הייתה אחות שעלתה ארצה לפני קום המדינה הם דאגו שהוריה יעברו לשכונת הרכבת בתל אביב, שכונה שהייתה מורכבת מעולים חדשים. היא התחילה את לימודיה בכיתה א. בבית הספר היסודי אוליפנט שנקרא לאחר מכן יהודה הלוי. בכיתה היו תלמידים בעיקר מאוכלוסייה מבוססת והיא הייתה העולה החדשה היחידה זכור לה בעיקר שהמורה נעמי ילדה את בנה הראשון, הורי התלמידים החליטו לרכוש עבורה את חדר הילדים, וההורים היו צריכים להשתתף בסכום ניכר.

הוריה של סבתי היו קשי יום אביה היה נגר בבית חרושת ואימה הייתה עוזרת משק בית. כמובן שלא היה ביכולתם לתת את הסכום המבוקש וכאן היא למדה בפעם הראשונה את פער המעמדות. בעיה נוספת שהיה לה שהיא נשארה לבד בבית עם ההורים שלא ידעו את השפה מאחר ואחותה ואחיה נישאו בגיל צעיר ואחיה הנוסף נשלח לקיבוץ. כך שמגיל 7 היא הייתה לבד בבית עם הורים שלא יכלו לעזור בנושא הלימודים עם הזמן היא נוכחה לדעת שהתפקידים בבית השתנו והיא למעשה זאת שצריכה לעזור להורים מול המוסדות הבנקים ושאר הדברים.

לאחר מספר שנים הם הצליחו לעבור מהצריף בשכונת הרכבת לדירה ברחוב אנגל שהיה קרוב יותר לבית הספר. רק לאחר חמישים שנה במפגש בית הספר היסודי היא נוכחה ושמעה שכל ילדי הכיתה היו מזועזעים בתנאי המגורים שבה היא הייתה בזמנו. מאחר והיא נאלצה לעזור להורים היא יצאה לעבוד בבוקר ולהשלים את השכלתה התיכונים בערב. למזלה היא התחילה לעבוד בחברה שנקראת "חוות מרים" החווה ממוקמת באשקלון והמשרד בתל אביב. החברה הייתה בבעלות משקיעה יהודי צרפתי ומנהלה היה נתן ילין מור מפקד לחי לשעבר. היא עבדה שם עד גיוסה לצה"ל בצבא היא החליטה להיות בהתחלה 3 חודשים בקיבוץ "רביבים" הסיבות היו לראות את החיים בקיבוץ ולהתרחק במקצת מהבית. לאחר מכן היא שירתה בתל השומר. עם שחרורה היא חזרה לעבוד במשרד עד שהחברה נמכרה.

הזוית האישית

סבתא חווה מרגולין והנכדה שחר, משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סבתא ספרה לשחר על קורות משפחתה.