מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1956 פרצו מהומות בשכונה חיפאית בשם ואדי סליב. העילה הייתה קיפוח עדתי. האוכלוסייה המתלוננת הייתה יוצאי צפון אפריקה בעיקר מרוקאים. סבי היה בן 6 להורים אשכנזים יוצאי רומניה שבכלל לא הבין את משמעות המהומות. סבתי שהיא נולדה בישראל ושהוריה יוצאי מרוקו עלו לארץ בתחילת שנות החמישים.

בטרם העלייה לישראל, המשפחה במרוקו הייתה עמידה מאוד כולל שני בתי עסק, משרתים וכדומה.

בבית המשטר היה פטריארכלי ומילה זו אומרת שהאבא היה "השליט" הכל יכול בבית.

 

עם העלייה לארץ, החלו גם קשיי הקליטה כמו: איתור מקומות עבודה, פרנסה, הקשר עם השכנים, קשיי השפה העברית. נוצרה תלות מוחלטת בילדים, היות והם שלטו בשפה העברית והם אלה שבעצם עזרו במכולת, בקופת חולים, בבנק, ובכל מקום אחר בו נדרשת מעורבות עם השלטונות.

הכוח של הילדים בבית הלך וגבר ככל שההורים היו תלויים יותר בילדים, ולכן ילדים רבים יצאו לתרבות רעה. לאחר כשנתיים בארץ, אחת האחיות בת שנתיים בשם פאני חלתה ובגלל החום הגבוה נלקחה לביה"ח תל השומר. לאחר בדיקות בחדר המיון, הוחלט לאשפז אותה למספר ימים. את ההורים שלחו הביתה ואמרו להם: "תבואו מחר". ההורים, שלא הבינו עברית, הבינו בתנועות ידיים שהם צריכים לעזוב את ביה"ח. למחרת, כאשר חזרו למחלקה בה הייתה מאושפזת פאני, הם גילו שהמיטה ריקה. פאני לא שכבה שם יותר. כל ניסיונות התקשורת מול הרופאים והאחיות לא צלחו ולהורים כל הזמן סימנו להם בתנועות ידיים שהם צריכים ללכת הביתה כי הילדה כבר מתה…!

 

ההורים ההמומים הגיעו הביתה ולא ידעו מה לספר בבית. במשך למעלה מ-20 שנה תעלומת מותה של פאני לא התגלתה והיה חשש שהיא נחטפה עבור ניצולי שואה חשוכי ילדים (הייתה פרשיה דומה באותה עת עם ילדי תימן). רק בשנות ה-90 הצליחה המשפחה בעזרת סבתי, להגיע למסמכים הרפואיים המעידים על מותה של פאני.

 

פאני הייתה קבורה כאלמונית במרחק של פחות מ-50 מטרים מהקבר של אביה בבית הקברות קריית שאול. לסבתי היו 12 אחים (כולל פאני). אח נוסף בשם יוסי נפטר במהלך מלחמת סיני. הוא נפצע ורק לאחר כשנתיים מת מפצעיו. סבא רבא מרדכי נפטר לאחר תקופה קצרה בגיל צעיר (48) והשאיר את האימא (סבתא רבתא) סימה מטפלת ב-10 ילדים. לפני מותו של מרדכי ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, עודד את הגברת הילודה בישראל ולשם כך, נפגש עם סבא רבא מרדכי בתמונה שפורסמה בעיתונות המקומית.

 

סבתי, שהיא בת הזקונים מכל האחים, חשה על בשרה היטב את הפרידה המהירה מסבא מרדכי. האחים הגדולים עזבו את הבית וחיפשו את דרכם בחיים. האימא, סימה, נאלצה לצאת ולחפש פרנסה לאחיות הקטנות שנשארו בבית. סבתי נשארה תלויה בחסדי האחים הגדולים שהיו בבית. ללא בובות, ללא משחקים, לפעמים גם ללא אוכל. אחותה הגדולה של סבתי, שולה, דאגה מאוד לשלומה ולביטחונה של סבתי ובעצם גודלה על ידיה. היה לה קשה מאוד מכיוון שהייתה נשואה.

 

סבי שירת בחיל האוויר כקצין טכני. במהלך שירותו, היה שותף לפעולות מבצעיות רבות שחלקם פורסמו בעיתונים וחלקם נשארו חסויים וסמויים עד עצם היום הזה. אחת הפעולות שפורסמו התרחשה בשנת 1982 כאשר חייל האוויר הפציץ את הכור הגרעיני בעיראק. מבצע אופרה, הידוע גם כמבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז (אוסיראק) ב-7 ביוני 1981 ערב חג השבועות ה'תשמ"א על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי.

קדם לפעולה מבצעית זו, פעולות הכנה, תרגול ואימון לקראת רגע האמת. איש מאנשי הטייסת כולל צוות הקרקע וצוות האוויר לא ידע לקראת מה הולך להתבצע. כל הצוותים התאמנו לקראת הרגע הגדול. ביום שבו ניתנה הפקודה והוגדר היעד לתקיפה, המטוסים הוכנו למשימה הקשה והמסוכנת. בתפקידי בטייסת הייתי אחראי על הכנת המטוסים ולביצוע המשימה. כלומר חימוש המטוסים שמישות כל מערכות המטוסים והכנתם לטיסה הגורלית. בשעות הבוקר המוקדמות, כל מערך המטוסים היה מוכן לביצוע המשימה. התפקיד שלי במשימה האחרונה לקראת הטיסה היה לאשר למטוסים להמריא (בנקודת ההמראה זה נקרא בדיקת last chance ) לאחר בדיקה אחרונה. באחד המטוסים הייתה תקלה שסבי הגדיר אותה כמינורית כלומר קטנה. ההתלבטות הייתה קשה. בהחלטה של רגע סבא הרים אגודל  וסימן לטייס שהוא רשאי להמריא. סיפורי תקיפה זו והשמדת הכור הגרעיני בעיראק הם ציון דרך במלחמת הקיום של מלחמת ישראל. כמובן שהטייס חזר בשלום יחד עם כל הטייסים.     

 

מלחמה נוראית שבה כל מדינות ערב התאחדו למלחמה נגד ישראל ומחיר הדמים ששילמה מדינת ישראל היה כבד מאוד כשלמעלה מ-3000 חיילים הרוגים.

באותם ימים סבא היה מדריך בבית הספר הטכני והכשיר דור של טכנאים לחייל האוויר. עם פרוץ המלחמה, הפסיקו את הלימודים בבי"ס ושלחו את כל המדריכים לסייע בבסיסי חייל האוויר. סבי הוצב בטייסת של מטוסי sky hawk כשעיקר הפעילות הייתה בחימוש המטוסים. העבודה הייתה סביב השעון, בין יום ולילה. ברוב הפעמים, מטוסים לא חזרו לבסיס היות ונפגעו מטילי קרקע. חלק מהטייסים נהרגו וחלקם נפלו בשבי. בנוסף, הבסיס שבו סבא שירת (רמת דוד) ממוקם בצפון הארץ קרוב לגבול עם סוריה, כך שהם היו חשופים לירי של טילי קרקע. באחת מהם, הם פגעו במבנה ונהרגו מספר חיילים כולל טייס.

 

האווירה בבסיס הייתה מאוד קשה. מפקד הבסיס, אלוף משנה זוריק, החליט לצאת לטיסה ולהרים בכך את המורל למרות הנחיית מפקד חייל האוויר שלמפקדי בסיסים אין אישור לטוס. זוריק הטייס יצא לטיסה גורלית זו שממנה לא שב עד היום. מטוסו הופל אל תוך הים ליד אל-עריש. סבי היה האחרון שליווה אותו בטיסה זו. לאחר המלחמה סבא חזר להדריך בבי"ס הטכני והכשיר מאות טכנאים אשר שירתו בחייל האוויר ושימשו את החייל בתחזוקת המטוסים ועל כך סבי גאה בבניין כוחו העכשווי של חייל האוויר שהוא בין הטובים והחזקים בעולם.      

 

 

בשנה זו נשלח סבי לארה"ב ללימוד וקליטת מטוס ה 15F. ההשתלמות ערכה כשנתיים (סבי התמחה במערכות אביוניות של המטוסים זאת אומרת מכ"ם בקרת ירי ניווט וכדומה). במהלך ההשתלמות בדצמבר 1976 נשלחו לישראל 4 מטוסים ראשונים. טקס מסירת המטוסים לחיל האוויר התקיים בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי שבארה"ב. סבי וסבתי היו בטקס זה וקיבלו תעודה על השתתפותם במסירת מטוסי F15 הראשונים לישראל. עם נחיתת המטוסים בישראל נפלה גם ממשלת ישראל.

הסתבר שמועד כניסתם למדינת ישראל לאחר הטיסה הארוכה, התבצע לאחר כניסת השבת. כל המפלגת הדתיות התרעמו על כך והפילו את הממשלה. מדינת ישראל נערכה לבחירות מחודשות. הבדיחה שהתייחסה לאירוע זה סופרה: "ההפלה הראשונה של מטוס F15 הייתה של ממשלת ישראל" זאת אומרת שכאילו המטוס הפיל את הממשלה במקום מטוס. סבי היה שותף עקיף להפלת הממשלה…       

 

ההגעה לישראל ממרוקו יצרו קשיים רבים כמו שפה, תרבות, מזון ומצב כלכלי. כל אלו ליוו קושי גדול. מותו של אבא של סבתי בגיל צעיר (48) גרם אפילו לקושי רב יותר. המשפחה הייתה מאוד עמידה בחו"ל וזה גרם להחרפת הקושי במצב החדש. האם של סבתי נאלצה לצאת לעבודות על מנת לפרנס את המשפחה הרחבה דבר שגרם למצב בו האחים והאחיות הגדולים נאלצו לטפל באחים הקטנים (כמו שהזכרנו מקודם).

סבתי, שהייתה תינוקת בת שנתיים, חוותה ימים רבים של בכי כאשר לא היה מי שיחליף את החתולים ולעתים לתת גם בקבוק מזון. למרות זאת, לאחר שנים הייתה תלמידה מצטיינת בו האימא שלה הייתה המנקה. ביום ההורים אמרו לאימא של סבתי שלא תבוא היות והיא תלמידה מצטיינת ואין מה לומר לה. האימא התעקשה ואמרה שהיא רוצה לשמוע גם את הדברים הטובים.       

 

סבי סיים את לימודיו במכללה האקדמית של חיל האוויר בחיפה על מנת לציין את סיום הלימודים נקבעה מסיבת סיום שהאחראי לארגון שלה היה סבי. בתפקיד זה, סבי יצא לחפש בנות למסיבת הסיום (הלימודים לאקדמיה הייתה לבנים בלבד).  בפגישה שערך עם מנהלת בי"ס הופנה סבי ליושבת ראש מועצת התלמידים לתלמידה שושנה אביסרור (סבתי כיום).

 

הפגישה הייתה עניינית לחלוטין ובעיקרה טכנית בו נקבע מועד המסיבה, השעה והמקום. "הקליק" או "ניצוץ האהבה" התפרץ באותו ערב של מסיבת הסיום ונמשך עד עצם היום הזה. ה"ניצוץ" התחיל כאשר סבי וסבתי דיברו וכך גילו דברים שונים וטובים אחד על השני שיצרו את הקשר הטוב שקיים עד היום.

 

סבי אוהב את סבתי בגלל שהיא שונה משאר הבנות בחכמה, ביופייה המיוחד, באישיותה הכובשת (אני מוסיף) ובלבה הרחב.

 

מבצע אופרה: "מבצע אופרה, הידוע גם כמבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז (אוסיראק) ב-7 ביוני 1981 ערב חג השבועות ה'תשמ"א על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F-16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה"), רביעייה נוספת של מטוסי F-16 מטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון") ומבנה של שישה מטוסי F-15 לחיפוי, שהמריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית". ויקיפדיה

 

תשע"ו