מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קורות החיים של רפי

אנחנו מכיפים לנו בזמן העבודה
והנה סבא רפי החמוד כשהיה קטן
הילדות של סבא המלחמות שעבר ילדותו ועבודותיו של סבא
עליית סבא וסבתא רבתא מפראג וסבא רבא רוברט נולד בגרמניה בשנת 1908: 
רוברט היה פעיל בתנועה הציונית blau weiss, ושם הכיר את אשתו לעתיד marianne ganz   אשר אהבה את העניבה שלו ואת העובדה שהוא היה פוזל. הם התחתנו ב-1939 בחתונה אזרחית בבית העיריה אשר בכיכר המרכזית של פראג.
 
לאחר פרדה קשה מהמשפחות, עזבו ברכבת האחרונה את פראג. בו בזמן נכנסה הרכבת הראשונה  של כוחות הנאצים לפראג ונגוזה התקווה לאיחוד שתוכנן לעתיד עם בני משפחתם בפלשתינה (ישראל).
הם עלו באנייה עם תעודת עיתונאי אמריקאית של סבא רוברט. לאחר הפלגה קשה עלו לפלשתינה וגרו עם יחד עוד משפחה בדירת 2 חדרים ברחוב אחד העם של תל אביב הקטנה החדשה.
 
סבא שלי הוא בעצם פלשתינאי. 
כשסבא שלי נולד, ב 1945, שלט בארץ המנדט הבריטי, וקראו לארץ פלסטינה. לכן התינוק שנולד, קיבל תעודת לידה מ "ממשלת פלשתינה (א"י), מחלקת הבריאות.
 
הילדות של סבא רפי
סבא רפי שאני קורא לו (פצ'קה) נולד ב- 10.3.1945 בבית חולים אסותא בתל אביב כאחיהם הצעיר של אוריאל וחווה. הוא גדל ברחוב דיזינגוף 216 כאשר היו רק מעט בתים באזור . ב 1950 , פעם ראשונה בהיסטוריה של תל-אביב, ירד שם שלג. סבי וחברו ירדנו מקומה ראשונה על הצינור, ישר אל המגרש בו היו ערמות של שלג, והיה להם כיף חיים, הם זרקו כדורי שלג והתפלשנו בשלג הצח והלבן. בבית השכן גרו קרובים שלנו.
לאבא של סבא, שהיה קצין בצבא, היה רובה אוויר. כל הילדים עשו שם (בדיזנגוף בחצר), מטווח ירי אל המטרות עם רובה אוויר שלהם. סבא הרגיש ממש ג-ד-ו-ל. (היה בן חמש!!!)
 
לסבא רבא רוברט הייתה חנות לרהיטי ילדים, ברחוב אלנבי, והוא רכב על אופניו לשם כל יום תוך כדי נסיעתו, הוא שינן בכל יום 10 מילים חדשות בעברית, וכך בצורה יקית, למד עברית.
אותו קצין צה"ל, חבר של ההורים שלי, היה ליצן, ובאד האירועים החברתיים, הציע להורי לאכול רימון פרי שהם לא הכירו מאירופה. הוא הנחה אותם , שכמו בכל פרי, זורקים את הגרעינים, ואוכלים את השאר…..הם ממש הופתעו מדוע הישראלים כל כך אוהבים את הפרי הזה. ככה "עבדו" על העולים החדשים.
 
בגיל 5 עברה משפחתי להרצליה פיתוח שהיו בה אז רק 3 בתים, וכל השאר היו חולות זהב מופלאים שבהם סבא חגגאת ילדותו ונערותו.
פצ'קה מספר על ילדות מופלאה עם 2 כלבי זאב ואחת מהם היא דיצה  בת שנתיים  שיצאה לפנסיה משרות במשטרה. חוץ מהם היו גם ברווזים חמודים ארנבות רכות ונעימות, תרנגולי הודו ותרנגולות  רגילות, וגינת ירק שכללה תותים גזר תפוחי אדמה וכו'…
 
זאת הייתה תקופת "הצנע", אשר אסור היה למכור באופן חפשי ירקות ובשר, אלא רק בצורה מוסדרת דרך הממשלה, או ב"שוק השחור". הורי פצ'קה לא היו מוכנים לקנות בשוק השחור, ולכן הם פיתחו משק אוטרקי שסיפק להם מזון מסוגים שונים.
כול משפחה קיבלה הקצבה של כמות מוגבלת של תלושים שבהם קנו מצרכים שהיו במחסור (למשל 12  ביצים לחודש) פנקסי תלושים שהיו נהוגים בתקופת הצנע
לממונה על מדיניות הצנע התמנה דב יוסף – שר האספקה והקיצוב.
 
לשחוט את הסבא:
סבא שלי מספר: "זו הייתה תקופת הצנע. גידלנו בחצר תרנגולי הודו. אחד  מהם  היה גדול ומפואר במיוחד וקראנו לו "הסבא" .יום אחד התארחו אצלנו אורחים רבים וחשובים.  אני הייתי ילד בן חמש ורצתי לחדר האורחים בסערה וצעקתי אמא אמא מתי כבר נישחט את הסבא…? האורחים היו המומים!!! להורי לא נותרה בררה אלא להסביר בצורה מפורטת  שהסבא הוא בעצם תרנגול הודו גדול אשר במסגרת הצנע אנחנו מגדלים בחצר ומדי פעם שוחטים ואוכלים את בשרו.
 
חלוקת הנטל בין הילדים  החיים בהרצליה פיתוח היו מאוד מאוד מהנים עבורו הילדים; הים היה קרוב, מסביבנו לא היו בתים ורק  ים של חולות רכים ונעימים שהיוו תפאורה נהדרת לכול המשחקים שלנו כמו למשל שוטרים וגנבים, חפירת מנהרות  סודיות וכו'. החיים עבור ההורים של סבא שם היו קשים, מרוחקים ממקום ישוב, עדיין ללא חשמל וללא שירותים עירונים למשל לא היה שרות לפינוי זבל. "יום אחד הלכתי עם אחי הגדול ופח הזבל כדאי לטמון אותו בחול חפרנו וחפרנו וחפרנו, ואז הכנסתי את הראש כדאי להציץ האם הבור כבר מספיק עמוק? באותו רגע אחי החליט שהוא  נותן את המכה האחרונה עם הטורייה אשר נכנסה לי בראש טסנו לרופא המקומי אשר תפר לי את הראש בכאבים שזכורים לי עד היום.
 
ההורים חלקו בין כולנו את העבודות בבית: רחיצת כלים (שהייתה הכי פחות אהובה עלי), טיפול בכלבים, טיפול בגן הירק טיפול במשק החיי (תרנגולות, תרנגולי הודו, ברווזים וארנבות).
 
בכול שבוע קיבלנו נייר עם שבעה תלושים בכול יום שטיפלנו הינו משתחררים מטלות אחד וזו הייתה התרומה שלנו לעזרה להורים ולנשיאה באחריות המשותפת. אני הייתי מוכן לקחת שני תלושים לטיפול בכלבים בתמורת תלוש אחד של רחיצת כנים. וכך התפתח סחר החליפין .
 
ים וחולות זהובים
סבא נהג לצאת בבוקר מהבית עם בגד ים "סליפ"  כחול לבן שלא היה בו גומי בקצה וגרם לעיתים למבוכה. סבא וחבריו רצו לים דרך החולות, יחפים. בדרך עלו על קוצים (קוצי כפתור החולות), שגרמו להם לפליטת קללות עסיסיות  " איי….." בים הם נשארו בדרך כלל עד החשיכה, למרות שהבטיחו לאמא לחזור אחרי שעתיים….אמא דאגה מאד כמובן. לא היו טלפונים סלולאריים, והם לא לקחו שעון כי לא היה להם.
שעון קיבלו בדרך כלל לבר מצווה.
 
בבית הספר היסודי, הייתה לסבא חבורה אשר קראה לעצמה "חברה אופניים". אחרי הלימודים הם נסעו בין הגבעות שמסביב ונהנו מאד. חלק מהם עשה גם טיולים ארוכים יותר.
חברו הטוב של סבא, חנו כלב וסבא, טיילו כאשר הוא היה בכיתה ח' , טיול בן 3 ימים לפורייה אשר בגליל התחתון מעל הכינרת. בלילה הראשון ישנו בשפייה במוסד החינוכי, אצל דודים שלו, ובלילה השלישי ישנו באכסניית הנוער של פורייה . הטיול היה מאמץ מאד, אך מאד חווייתי ועד היום הוא משמש לו לדוגמא להישג גדול, אשר אם באמת מתכוונים ורוצים, יכולים להשיגו.
 
צבא
 סבא התגייס  לצבא  ב 1963, התנדבת לסיירת מטכ"ל  שהייתה ועדיין נחשבת ליחידת קומנדו הטובה ביותר. סבא רצה ליתרום למדינה ככול יכולתו  וההילה שנוצרה סביב היחידה משכה צעירים רבים וטובים. סבא מספר: "חלק מהמבצעים שעשינו הם סודיים עד היום ואסור לדבר עליהם על אחד המיבצעים קיבלתי ציון לשבח מהרמטכ"ל  יצחק רבין. זוהי היתה תקופה של פעולות תגמול ופעמים רבות ביטלו לנו חופשות  כדי להתכונן  לפעולות ולבצע אותן מאז נילחמתי וחמש מלחמות שונות ואני מאוד מקווה שעמרי לא יצתרך להילחם מאחר ויהיה שלום".
 
 פעולת טרור חבלנית נגד אוטובוס תלמידים
חברו הטוב של סבא חנן כלב וסבא הצטרפו כמלווים עם נשק לטיול י"ב בן 3 ימים באזור אילת. ביום השני לטיול, הלכו לקניון האדום  המופלא. כאשר יצאו ממנו, לקחו אותם האוטובוסים בדרך עפר חזרה לאילת. בדרך עלה האוטובוס על מוקש "מרק 2 כפול". מוקש גדול נגד רכב, של 14 ק"ג. לצערי הרב, נהרג חברו הטוב חנן, וכן הרופא של הטיול. סבא נפצע עם 17 שברים ברגל וכמעט ואיבד עין. כל התלמידים נפצעו קל. צהל ביצע למחרת פעולת תגמול בעיירה הירדנית כארמה, אשר ממנה יצאו המחבלים.
 
העבודה של סבא
אחרי הצבא, סבא התחיל לעבוד עם אביו בבית מסחר באלנבי בתל אביב שעסק ביבוא ושיווק רהיטי ילדים. קראו לעסק : "תינוק" . חנות כמעט היחידה בתל אביב הקטנה לרהיטי ילדים. היו שם ארונות צבעוניים עם שמות של ילדים. שידה- בשם חוה, ארון בשם תמי וכ"ו.
זו הייתה האוניברסיטה המסחרית של סבא. מאביו ראובן, סבא שאב את רוב  הידע שלו בשיווק ומכירות. אחר כך התמנה למנהל הקמה של בתי ספר שדה בחברה להגנת הטבע. במסגרת זו, הקים את בית ספר שדה בסנטה -קתרינה אשר בדרום סיני. הנופים המדהימים ואזור ההר הגבוה, משכו את ליבו, והוא התאהב במקום.
 
לאחר מכן הייה כלכלן במנהל לפיתוח דרום סיני (מאילת ועד שארם א שייח).
ב 1974  הצטרף לתדיראן כמנהל שיווק שהיה אחראי על יבוא ושיווק שעונים דיגיטאליים ומחשבונים בתחילת דרכם, מערכות סטראופוניות, ובהמשך הדרך הפך לסמנכ"ל שיווק לכל מוצרי החשמל. ב 1990 התפטר מתדיראן והתחיל לבנות עסק עצמאי.
ב1991 הצטרף כסמנכ"ל שיווק לחברת אלקטרה אשר נרכשה באותה העת על ידי אלקו.
שם עבד 16.5 שנים, כאשר בשנים האחרונות הייה מנכ"ל החברה ואחראי על פעילות של למעלה ממליארד וחצי שקלים, ולמעלה מ1500 עובדים.
החברה הפכה לגורם הדומיננטי ביותר בישראל בתחום מוצרי החשמל.
במיוחד נהנה מתפקיד הפיתוח העסקי, בו הביא את החברה ממחזור של 30 מליון דולר, למחזור של למעלה מ700  מיליון דולר תוך 10 שנים!!!
לאחר מכן הפךלמנכ"ל חברת ברימאג דיגיטאל אייג' שהיא יבואנית מוצרי lg בישראל.
 
חתונה ילדים ונכדים
בעודו עדיין במדי הצבא, התחתן עם דפנה מאירי (סבתא דדה), איתה היה חבר כבר כמה שנים. החתונה נערכה בבית החייל בתל אביב והחופה הייתה עשויה ממצנח גדול אשר הוחזקה על ידי 4 חברים שלהם על רובים מכודנים.

מילון

נשיאה בנטל
לקיחת אחריות ועזרה

ציטוטים

”משפט שאמר רבי עקיבא, "ואהבת לרעך כמוך"“

הקשר הרב דורי