מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קוקה אבל לא קוקה קולה

קוקה קפלן ונועם דגני
קוקה במושב חרות
ילדותו של קוקה קפלן במושב חרות

על עצמי: שמי יעקב ובעצם כולם מכירים אותי בשם "קוקה".
אני יודע שבכתה שלכם אין ילד עם שם כזה, ואולי חשבתם שזה בגלל שהייתי שתיין קוקה-קולה מספר 1, אבל לא! כשהשם ניתן לי, הזמנים היו אחרים, נולדתי בשנים אחרות, 14 שנים לפני שנולדה המדינה בשנת 1934. ואז בכלל לא ידענו מה זה קוקה קולה…
 
אני הבן הבכור מבין 3,וכשהשכנה הגדולה ממני בכמה שנים שמעה שקוראים לי יעקב היא החליטה לקרוא לי "קוקה". שם המלווה אותי עד היום.
תמונה 1 
הורי ממיסדי חרותהורי מרים ובן ציון קפלן החלוצים עלו מליטא לארץ ישראל והיו מראשוני ומייסדי מושב חרות.אבא שלי, בן ציון קפלן היה אחד מחברי המשתלה של ארגון "חרות"
תמונה 2 
בכפר סבא, בשנת 1928חברי המשתלה של ארגון "חרות"  בכפר סבא,
תמונה 3 
בשנת 1928 ממחנה תל-מונד לחרות
תמונה 4 
הורי היו מחברי קבוצת ארגון חרות- יהודה, קבוצת גברים נשים ומשפחות אשר לקחה על עצמה כמטרה, לייסד יישוב חקלאי ולהפריח השממה. הקבוצה התיישבה במחנה צריפים משותף על יד תל-מונד ועבדה בפרדסי תל-מונד בין הצעירים והצעירות היו זוגות שרצו להקים בית ומשפחה וחלמו על בניית ביתם.הכנת בלוקים לבניית הבית משראו שאין מקום במחנה החלו בהכנת הבלוקים.
 
לזוגות הוקצה שטח והם היו הראשונים שהקימו את ביתם הראשונים של מושב חרות. לאחר יום עבודה מפרך, המשיכו בעבודת בנית הבית: חלקו הראשון היה שני חדרים ללא טיח, ושקים במקום תריסים וחלונות. הבית שלנו ברחוב הראשי בחרותהמטבח היה מיכל עץ "ליפט". בבית לא הייתה מקלחת ואפילו בית שימוש. המקלחת הראשונה הייתה בחצר המשק, והייתה בשותפות עם השכנים, היא הייתה בנויה מוטות עץ המוקפים וילונות יוטה וצינור  מים קרים ששימש לרחצה, אמנם היו אלו מקלחות צוננות גם בימי החורף, בשבילנו- זה היה הג'קוזי הראשון…על שירותים אין בכלל מה לדבר… עוד לא חלמנו על בידה אפילו אסלה ומים לא היו, ובית השימוש ששימש אותנו היה מבנה קטן ומרוחק (למנוע ריחות) הבנוי לוחות בטון גג ודלת פח.
 
החמור העקשן והמעיל החדש
אנו הילדים, נתנו את חלקנו בעזרה בעבודות המשק. כוח העבודה הראשון שעמד לרשותנו היה חמור.
בעזרתו נשאנו משאות, גררנו עגלה עם ירק- אוכל לפרות.יום אחד קשרתי את החמור בין העצים שיאכל עשבים לשובע.
היה זה יום חורף ולבשתי את מעילי החדש, מעיל בצבע ירוק עם קישוטי צהוב – זהב. אחר הצהרים יצאתי  לקחת את החמור מהמרעה שלו ורציתי להחזירו למקומו הקבוע. התרתי את החבל ומשכתי את החמור, אני מושך והחמור העקשן מסרב לזוז.פתאום החמור שינה את דעתו והחל לברוח, לא הסכמתי לקבל את סירובו ואחזתי בחבל,התעקשתי להחזירו אך החמור התעקש להמשיך לברוח… מצאתי את עצמי נגרר עשרות מטרים אחרי החמור. לבסוף אפסו כוחותיי ועזבתי את החבל. כשקמתי חבול ועייף נוכחתי שהמעיל החדש קרוע ובלוי……
תמונה 5 
מחנה תל-מונד היה המרכז של נטיעת פרדסי תל- מונד.במחנה היו משרדי החברה חנות לפועלים צריפי מגורים ומבנים לבהמות העבודה, לחיילים ולציוד של הנוטרים.נטיעת הפרדסים ועיבודם היה הבסיס הקיומי של מייסדי המושבים: חרות, כפר הס ועין-ורד ובהם כמובן הורי.
 
יום אחד בהיותי בן 4-3 אבי לקח אותי איתו לביקור במחנה בתל- מונד, אני זוכר את הדרך לשם, כיצד עברנו בין חלקות הפרדסים הצעירים. כשהגענו הופתעתי ממראה הבית בן שתי הקומות המוקף בצריפי פועלים, ואורוות הסוסים ומכל כלי העבודה מסביבאולם יותר מהכל אני זוכר את החוויה הגדולה כאשר נכנסנו למשרד שבבית נדהמתי לראות עגלה שחורה במשרד בתוך הבית!. רק כשהתקרבנו התברר לי שהעגלה הרובצת על ריצפת החדר- היא לא אחרת מאשר כלב ענק.
 
בצהרי אחד הימים, אני ושני חברי- שי ואליק, הגרים בשכנות סיימנו את לימודנו בגן. עזבנו את הגן, וצעדנו בדרך הביתה. על הדרך ממולנו הבחנו בשני ערבים הרוכבים על סוסיהם לקראתנו. הערבים נעצרו לידנו, פנו אלינו בהצעה- להרכיב אותנו על הסוס. אני ואליק סירבנו להצעתם, אך שי הסכים. שי חברינו עלה על גב הסוס עם אחד הרוכבים והתיישב על האוכף מלפניו. אני ואליק התמימים, המשכנו בדרכנו וכל אחד מאיתנו חזר לביתו. לא התייחסנו לעניין.. לא סיפרנו לא ידענו עד כמה העניין מסובך.
 
עבר זמן ושי בושש לחזור הביתה, הוריו החרדים החלו בחיפושים, ואליהם הצטרפו חברים נוספים מהמושב. החיפושים נמשכו זמן רב, ורק לאחר שעות, נתגלו הרוכבים הערבים כששי יושב עמם על הסוס ונהנה לו.. אני ואליק כלל לא היינו מודעים לפחד האיום ששרר במשך כל זמן היעלמותו והחיפושים אחריו.
 
הכביש הראשון
כביש הכניסה לחרות לפני העלייה בכניסה למושב חרות, מצוי ואדי (נחל חרות). כל קטע הדרך מהוואדי ועד הכניסה לחרות היתה אדמה בבעלות ערבי בשם ג'ירבי שסירב למוכרה. מדי פעם היתה הדרך נחסמת ע"י הערבים שמנעו את המעבר למושב, ובכך נחסמה האפשרות שלנו להגיע לביה"ס בתל מונד.

יום אחד התגלה מוקש שהוטמן בדרך החוצה את הוואדי. לאחר גילוי המוקש הוחלט על מבצע גדול ומשותף של סולל ובונה וחברי המושב בו נסלל הקטע הזה בכביש אבנים ללא ציפוי אספלט תוך יממה! כל זאת על מנת למנוע ניסיונות התנכלות נוספים, ומאוחר יותר נבנה גשר על פני הוואדי.

 
זכור לי מקרה מיוחד, יום אחד, כשחזרנו מבית הספר, בדרכנו הביתה לחרות, אחרי שעברנו את צומת "יעקובסון – מולי בבא ", הסתער עלינו רועה ערבי מצויד במקל ואיים עלינו. רוב הילדים נבהלו וברחו בריצה בחזרה לצומת. ואני ועוד מספר ילדים רצנו במהירות קדימה וחזרנו מהר הביתה. כעבור שעתיים- שלוש משלא חזרו הילדים, יצאו הוריהם לחפשם, ומצאו אותם עומדים מבוהלים בצומת והחזירו אותם הביתה.
 
היה זה חורף של שנת 1950, מזג האוויר היה גשום וסוער. בוקר אחד שהתעוררנו הופתענו כשנייגלה לפנינו מראה מיוחד, הכל סביב היה לבן, מכוסה שלג וקר, מאוד קר.מכובד השלג קרס גג הלול, ואנו נאלצנו לתמוך אותו שלא יתמוטט לגמרי. באותו היום לא הלכנו לבי"ס, היינו מופתעים, מסונוורים מהשלג, שיחקנו בשלג וידינו קפאו כי כפפות לא היו לנו בימים ההם….
תמונה 6 
למחרת הלכנו לביה"ס לא למדנו הרבה, יצאנו לטייל בשדות, שמחים ועליזים, התרוצצנו בלי הפסקה גם בניסיון להתחמם כך זכינו לאירוע המיוחד והחד פעמי של שלג אמיתי בשדות השרון- השרון הלבן.
 
משוב על תכנית הקשר הרב דורי
קוקה, יעקב קפלן: לאחר שהצגנו חלק קטן מסיפורי ילדותי. אספר לכם שהיום אני כבר בן 73 וסבא ל-12 נכדים, חמודים מאוד. עכשיו הייתה לכם הזדמנות נפלאה להכיר את ילדותי. שמתם לב ודאי שהייתה שונה מזו שלכם, אבל זו הייתה ילדות שמחה ומעניינת. ההזדמנות להיפגש במפגש הבין דורי נתנה לי אפשרות לעשות "פסק זמן" ולהיזכר בילדותי. כעת אוסיף לאסוף עוד זיכרונות שיהיו כאוסף, ומתנה לנכדי.
 
נועם דגני: נהניתי מאוד ולמדתי הרבה על עברה של חרות, שבה אני גר.                                                 
 
העשרה
ארגון חרות יהודה: "הארגון נוסד בתרפ"ז ומנה כ-120 חברים, שרובם כבר הספיקו לעבודה מספר שנים לפני כן במושבות ההדרים ולהתמחות בענף. הארגון היה בין הראשונים, שהתכוונו מלכתחילה להתיישב באזור המטעים.כבר ב-1925, כאשר ה"התיישבות העובדת" כולה ראתה את מקומה בעמק יזרעאל בלבד, מבוססת על יסוד של משק מעורב, העזו חבריו לדבר על רעיון של התיישבות באזור המטעים על בסיס של משק אינטנסיבי-מגוון. חבריו אספו במרץ כספים למימון רכישת הקרקע.
 
לאחר שהניסיון הראשון של הארגון להתיישב בסמוך להרצליה נכשל (1928), העדיפו חבריו לעבור לאזור תל מונד, וביחד עם חברי ארגון "חי", שהצטרפו אליהם, יסדו בתרצ"א את מושב חרות. הארגון, אשר, כאמור, התכוון מלכתחילה להתיישב באזור המטעים, הגדיל לעשות מיתר הארגונים בתכנית לקראת ההתיישבות. כבר ב-1928 הכינו חבריו משתלת הדרים בת למעלה מ-150,000 שתילים בכפר סבא ורכשו בהמות וכלי עבודה שונים".
 
תכנית הקשר הרב דורי, 2007
מובילת תכנית אילת שחק

מילון

ארגון חרות יהודה
הארגון נוסד בתרפ"ז ומנה כ-120 חברים, שרובם כבר הספיקו לעבודה מספר שנים לפני כן במושבות ההדרים ולהתמחות בענף. הארגון היה בין הראשונים, שהתכוונו מלכתחילה להתיישב באזור המטעים. כבר ב-1925, כאשר ה"התיישבות העובדת" כולה ראתה את מקומה בעמק יזרעאל בלבד, מבוססת על יסוד של משק מעורב, העזו חבריו לדבר על רעיון של התיישבות באזור המטעים על בסיס של משק אינטנסיבי-מגוון. חבריו אספו במרץ כספים למימון רכישת הקרקע. לאחר שהניסיון הראשון של הארגון להתיישב בסמוך להרצליה נכשל (1928), העדיפו חבריו לעבור לאזור תל מונד, וביחד עם חברי ארגון "חי", שהצטרפו אליהם, יסדו בתרצ"א את מושב חרות.

ציטוטים

”זכינו לאירוע המיוחד והחד פעמי של שלג אמיתי בשדות השרון- השרון הלבן.“

הקשר הרב דורי