מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קבלת פנים בארץ

חנה עם אושר ואלון
חנה בילדותה עם אביה
עיר החולות אשדוד ומלחמת יום כיפורים

רומניה
שמי חנה. נולדתי בתאריך 19431010 ברומניה בזמן מלחמת העולם השנייה.
אמא שלי וסבא שלי חלו במחלת "טיפוס" מחלה מאוד קשה שמתים ממנה. כל יום בא לבקר רופא בבתינו. וביום אחד סבא שלי הלך לעולמו. הרופא ואמר לאמא שלי: "הוא היה אבא טוב שנתן לך לחיות בשביל לגדל את הילדה הקטנה שלך שזאת אני"
יום אחד הצבא של הגיעו לבית שלנו וגרשו אותנו לעיר אחרת לא היה לנו חשמל לא אוכל ולא מים פשוט כלום. אבא שלי עבד בעבודות פרך שלחו אותו לעיר "קלפה" כדי לעבוד  ב"דיפיאטה". 
 
איך הכרתי את בעלי 
לבעלי היה חבר ברומנייה שגר בעיר שבה גרתי והוא הכיר ביננו.  אחרי כמה זמן הוא הכיר לי את בעלי לעתיד אבל הוא גר בעיר אחרת. התחלנו לצאת לטייל, למסעדות ולבילויים. אחרי שהכרתי אותו הוא עזב את העיר שבה גר ועבר לעיר שבה גרתי. בהתחלה לא היה לו איפה לגור והוא גר בבית שלי.  אחרי כמה זמן התארסנו והתחתנו וחיינו ביחד, בעלי עבד כרואה חשבון והוא הביא את הפרנסה הביתה.  
 
הרעיון לעלות לארץ 
הרעיון לעלות לארץ היה של בעלי, פעם הוא טס לישראל וראה את החיים הטובים פה ואת כל משפחתו שגרה בארץ, וכשחזר לרומניה אמר:"אנחנו עוברים לגור בישראל"
הלכנו ונרשמנו ב"אמבסה" הרומנית, הגשנו את הניירת בשביל לעלות לארץ, חיכינו עד שהגיע האישור לעזוב את המקום. אבל כשהגענו לארץ היו החיים אחרים לגמרי, לא יכולנו לדבר ולתקשר עם האנשים בארץ היינו כמו אילמים ממש. הבנות שלנו ממש לא רצו לצאת מהבית כי הם לא ידעו לדבר, בכו כל הזמן , אמרתי להם אם לא תצאו מהבית לא תדעו לדבר ואז הם הבינו שזה נכון והתחילו לצאת ואחר כך הלכו לבית ספר וגן והם חזרו הביתה עם חיוך על הפנים.   
 
סיפור העלייה והתאקלמות בארץ 
עלינו עם שתי הבנות שלנו בשנת 1973 לישראל {אשדוד}. היה קשה לעזוב את המקום, השארתי שם אמא ואבא סבתא. עלינו לארץ ישראל בשביל לחיות טוב יותר ולהיות חופשיים. באשדוד חיכו לנו המשפחה של בעלי וגרנו אצלם חודש עד שקיבלנו את הדירה שהבטיחו לנו בשדה התעופה.
כשירדנו מהמטוס פגשנו שתי חיילות ששאלו אותנו שאלות מסוימות ואחת מהשאלות הייתה "איך קוראים לך?" "אמרתי לה את שמי "חנצי" והחיילות לא ידעו איך לכתוב את האות "צ", וכתבו חנה.מאז קוראים לי חנה וככה נשארתי עד היום. באותה תקופה כל אשדוד הייתה חולית והדירה של המשפחה של בעלי הייתה קטנה והיו למשפחה 3 ילדים קטנים.
אחרי חודש קיבלנו את הדירה החדשה באזור ד' ברחוב הרב שאולי, הדירה הייתה טובה והתאקלמנו באשדוד.  
שתי הבנות  שלנו למדו עברית כדי שיוכלו להבין את מה שמלמדים בבית הספר ובעלי למד עברית באולפן. אני למדתי עברית רק במקום עבודתי הראשון ומבעלי שתי הבנות שלי.
אחרי חודש פרצה מלחמת יום הכיפורים, התחילו אזעקות ומטוסים התחילו לטוס בשמי הארץ ביום כיפור, מכוניות התחילו לנסוע כדי להביא את המתפללים מבתי הכנסת, אנחנו ישבנו במקלטים כל המלחמה, היה פחד נוראי לא ידענו מה הולך שם, הנחו אותנו ללכת למקלטים ופשוט הלכנו באי וודאות.
באחד מימי המלחמה השקטים ישבתי במרפסת ביתי הסתכלתי החוצה וראיתי טנקים  שמתקרבים לכיוון ביתי, והחיילים שירדו מתוך הטנק שאלו אותי איפה אפשר לקנות אוכל, סיגריות…, עניתי להם והם הלכו לקנות את מה שהם היו צריכים וחזרו לטנק במהירות ונסעו ללחימה בגבול.
רק אחרי המלחמה גילינו שנפצעו ונהרגו המון אנשים וכל המלחמה היינו עם האוזן בתוך הרדיו, ומאז המשכנו לחיות ולאט לאט להסתדר יותר ויותר בארץ. 
 
חנה בבית התפוצות

חנה בבית התפוצות
 
תשע"ו, 2016

מילון

אולפן
מכונה בקיצור אולפן מקור המילה בארמית "בית אולפנא", משמעותה: מקום לימוד) הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפנים מיועדים בראש ובראשונה לעולים חדשים במסגרת תהליך הקליטה. בנוסף יכולים ללמוד בהם גם תושבי חוץ ותיירים.

ציטוטים

”לא יכולנו לדבר ולתקשר עם האנשים בארץ היינו כמו אילמים ממש“

הקשר הרב דורי