מאגר סיפורי מורשת

עזבתי את מרוקו ב-20 למאי 1957 בהיותי בת 20. טסתי למרסיי ומשם עליתי באוניית "מולדת" לא"י. היו תנאים טובים יחסית, אך הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת. הגעתי לארץ ב-4 ליולי 1957. אני ואחותי היינו המומות ממראה הארץ. כאשר הגענו לנמל חיפה, לקחנו מונית ונסענו (אני, אחותי רמונד ודודתי) להרצליה למשפחת אימי. שהינו שם כשלושה שבועות. אני ורמונד נסענו לאחר השהייה בהרצליה לכפר הנשיא, בו הכרנו ידידים שאירחו אותנו. קבלת הפנים בקיבוץ הייתה לבבית, חמה ואוהבת. לאט-לאט הכרנו את חיי הקיבוץ, וחברינו עזרו לנו להסתגל. התחלנו לעבוד בפרדס, בקושי רב מפאת מזג האוויר והחיים החדשים, השונים מחיינו במרוקו. עם הזמן עבודתנו השתנתה, ואני עברתי לעבוד בגן ילדים, ואחותי בהנהלת חשבונות במפעל הבונים. אחרי שנתיים אחותי התחתנה ואני הרגשתי בודדה, כי הכל היה חדש: השפה, הנוף, הארץ והאנשים. רצו לשלוח אותי לאולפן ללימוד עברית, אך אני בחרתי לשלוח בקשה לגיוס, למרות גילי (20). קיבלו אותי לנח"ל וטירונות במחנה 80.