מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1943 בתל אביב 

היה לי אח אחד, גדול ממני. לאבא שלי קראו דוד ולאמא שלי קראו סול. אמא שלי נפטרה חודשיים לאחר שנולדתי.

אבא שלי היה קופאי בקולנוע, וצייר. עם השנים הוא פתח גלריה בצפת ועל תמונותיו חתם בשם דוד שקי.

אחרי שאמא שלי נפטרה, הייתי כל ילדותי במוסדות של ויצו.

מגיל חודשיים עד גיל 4 הייתי במעון לתינוקות של ויצו. כשגדלתי עברתי למוסד ילדים.

בגיל 9 וחצי עברתי לפנימיית כפר הנוער "הדסים" של ויצו, שם גרתי, למדתי והתחנכתי עד גיל 15. אילו היו

שנים כייפיות הייתי עם חברים וחברות בגיל שלי, וכולנו היינו כמו משפחה. בהדסים עסקתי הרבה בספורטהשתתפתי בתחרויות שחייה ואתלטיקה, שהיו לכל איזור השרון. שיחקתי גם מחניים, כדורסל, ועוד כל מיני סוגיספורט.

אחר כך, בגיל 15, עברתי לכפר הנוער "בן-שמן", שגם הוא פנימייה בה גרו עבדו ולמדו בני נוער ממקומות שונים.

בגיל 17 חזרתי לגור בבית, עם אבי ואשתו, והתחלתי ללמוד בבית ספר לתפירה, שנקרא בית חנה, בשדרותבן גוריון  בתל אביב. למדתי שם שנה ואחר כך התגייסתי לצבא. בשירות הצבאי, כמה חודשים הייתי מקפלתמצנחים ולאחר מכן הצטרפתי לגרעין נח"ל בקיבוץ בחן.

במסגרת השירות הצבאי, השתתפתי ב "צעדת ארבעת הימים, 1963" עם גרעין הנחל. צעדתי חמש צעדות,שאז ארכו באמת ארבעה ימים. זו הייתה "עליה לרגל" והיו מסיימים את הצעדה בירושלים הבירה. בשנים שאחריזה, קיצרו את הצעדות לשלושה ימים וכיום, הדבר שנשאר זו צעדת ירושלים.

בצעדות היו משתתפים אלפי אנשים מכל החיילות בצבא, ממפעלים שונים בארץ וגם מבתי ספר וגם אנשיםמחוץ לארץ הגיעו לצעדה. היה שידור ישיר ברדיו מהצעדה (עוד לא הייתה טלוויזיה). צילמו גם סרטים. זו הייתהצעדה ממלכתית.

 בגיל 23 התחתנתי. היום אני אמא לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים.