מאגר סיפורי מורשת

ההורים שלי מרים רשי, וזאב איידלסברג ז"ל ביקרו בפעם הראשונה שלהם בישראל, בשנת:1965.

הם התאהבו בארץ, אך לא יכלו להישאר בזמן הזה. אמא שלי החליטה אז במקום עליה באותו הזמן לישראל, ללמד ילדים בארצות הברית עברית, ללמד את הידים שם על ארץ ישראל, על החגים ועל שבת. ללמד את הילדים שם שהם חלק מעם מיוחד ואהוב על ידי הקב"ה.

אמי  הייתה פעילה הן בלימוד וחינוך ילדים והן בארגון פעילויות למען ישראל. היא עזרה לארגן אוטובוסים לעיר לווישינגטן, עיר הבירה של ארה"ב, להפגין בעד אחינו היהודים ברוסיה, שלא נתנו להם ללמוד על יהדות, או לעלות לישראל. היא עסקה בפעילות ותמכה במדינת ישראל.

אני, בתם, חיה עליזה, זכיתי לגדול כבת הבכורה, בבית מלא אהבת תורה ואהבת ארץ ישראל.  פעילותם של הורי למען ישראל השפיעו גם עלי. כשהייתי בגיל 12, שפרצה מלחמת ששת הימים. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה שהתחילה  5 ביוני ונמשכה עד 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר – ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, בעזרתן של מדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

אני זוכרת היטב, שרכבתי על האופניים שלי  בשכונת מגורנו ואספתי כסף מכל הבתים בשכונה שלי, כדי לשלוח לישראל. זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות בגיל זה, וגם להתפלל כמובן. שנה אחרי סיום לימודי בתיכון, עבדתי בקבוצת יבנה, בתוכנית בני עקיבא, עבודות שכולן היו קשרות לתרומה לארץ ישראל.

העליה מארצות הברית לישראל

בגיל 19 התחתנתי עם בעלי, דניאל דוד, שגם רצה מאד לגור בארץ ישראל. בשנת 1981 זכינו לעלות ארצה, עם שלושת הילדים הראשונים שלנו. בתנו הקטנה  בילדנו היא היום אמא,.של נכדתי שלהבת, איתה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, היא המתעדת. ציונה, שמה קרוי על שם העליה שלנו, היא הייתה רק בת שישה חודשים כשעלינו.

הורי זכו לעלות ארצה, בשנות ה- 70 שלהם. אני זוכרת את אמא מגיעה בכיסא גלגלים, יושבת בכניסה לירושליים אוחזת שלט, שבו היה כתוב:"ארץ ישראל, לעם ישראל, על פי תורת ישראל".

זה היה משפט המנחה של חייה.

הזוית האישית

תמונתה של אימי יושבת בכסא גלגלים  בכניסה לירושלים עם השלט אותו נשאה בהגיעה ארצה:"ארץ ישראל, לעם ישראל, על פי תורת ישראל".- משפט זה הוא המשפט המנחה בחיינו.