מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פרקי גבורה מתוך התופת האיומה

סבתא זהבה המספרת
הנכדה תמי רבינוביץ
כל אותה תקופה אמא לא חשבה ולא דאגה לעצמה כל מעיניה היו עבור אמה.

שמי זהבה גולדה קאופמן, נולדתי להוריי מאיר וחנקא פרידא, בזוינסקא וולא שבפולין.

בגיל צעיר עברנו לגור בעיירה  וויילון שבה נולדה אמי, ושם התגוררו הוריה, סבי וסבתי. בוויילון גרנו  עד פרוץ מלחמת העולם השניה.. העיירה ווילון הייתה קרובה מאוד לעיר לודז'. בעיירה זו הייתה לסבי הי"ד חנות גדולה מאוד לכל הסוגים של מוצרי ברזל, שתושבי הסביבה והאיכרים היו זקוקים להם. כמו חלקי ברזל לעגלות עם סוסים, פרסות לסוסים וכדומה .החנות הייתה גדולה וידועה מאוד באזור. רוב בני המשפחה עבדו בה. אמי הי"ד הייתה מנהלת החשבונות של החנות. אני  למדתי בביה"ס הגויי, ובתיכון למדתי שנתיים בבית יעקב בלודז'.
המלחמה פרצה כשהייתי בת חמש עשרה. הגרמנים ימ"ש נכנסו לפולין, הם גירשו את כל היהודים מבתיהם וריכזו את כולם בגטו, כל זמן היותינו בגטו היינו יחד עם סבתא רבקה הי"ד. אימי דאגה מאוד לכל צרכיה של סבתי היא, השתדלה לספק לה את האוכל שהייתה זקוקה ולבגדים מתאימים וחמים,  כדי שסבתי לא תרגיש שום סבל או חוסר במצב שנוצר.היא גם דאגה להסתיר ולהעלים  ממנה את  הסיפורים הקשים ואת השמועות הנוראות שהסתובבו  בגטו . כל אותה תקופה אמא לא חשבה ולא דאגה בכלל לעצמה , כל מעייניה היו עבור אימה. היא אף לא ניסתה להציל את עצמה, עד שהן הובלו יחד  לטרבלינקה ושם ניספו – אמי בחרה להצטרף לאימה עד למוות.
וכך התחילו החיים הקשים שהיו מלאי סבל ועוני. בתקופה הראשונה עוד הצלחתי  לצאת כל יום בעורמה מן הגטו ולסחור בכל מיני סחורות מחוץ לגטו. ולהביא הביתה  כסף ומצרכים שונים שהיו דרושים למשפחה.
אולם, כשהתחילה הסלקציה  והגרמנים הארורים התחילו למיין ולנפות את תושבי הגיטו, הם הפרידו ופיצלו את המשפחות, אף אחד לא ידע מה קורה לשאר בני המשפחה. חלקם – ה"בלתי כשירים לעבודה" נשלחו למחנות ריכוז לצורך השמדתם. והיתר נוצלו ככוח עבודה עד לשחיקתם.

אבי הבין את תוצאותיה של הסלקציה ואת מטרתה, שכן הם הפרידו אותי מאבי ומבני משפחתי,  אני הופניתי יחידה לצד החיים.אבי הי"ד פנה אלי ואמר לי את מילותיו האחרונות:  "את תהיי זכר לדורות". ומאז לא ראיתיו עוד.

רק אחרי המלחמה נודע לי שהוריי וסבתי עם אחי ואחותי הי"ד נרצחו במחנה הריכוז בטרבלינקה.                                                       .
מורה בחווה

אני הצלחתי לברוח לכפר אוסטרי שבו הגברים נלקחו לצבא ובבית נשארו רק הנשים והילדים. לכל משפחה בכפר הייתה חווה. התקבלתי לעבוד באחת החוות  שהייתה שייכת לאישה שבעלה גויס לצבא והיא נותרה עם שני ילדיה ועם סבתא חרשת אילמת. בעלת הבית עבדה קשה כל היום מזריחת החמה עד שעות הערב   במשק עם הפרות, החזירים והסוסים וגם בשדה. ובבית נותרו  שני הילדים עם הסבתא שלא שמעה ולא ידעה לדבר. הילדים גם הם לא ידעו לדבר, כיון שלא הייתה להם אפשרות ללמוד איך לדבר ולשוחח…

כשאני הגעתי לחווה והתחלתי לעבוד בחווה, דיברתי עם הילדים והם החלו לדבר.  אימם,בעלת הבית הגויה שמחה מאוד על הנס הגדול שילדיה יודעים לדבר ונתנה לי יחס מצוין.  היא  דאגה להאכיל  אותי טוב, ודאגה שיהיה לי חם (החורף היה מאוד קשה והקור היה עצום). אני שמרתי על כשרות בתירוץ שהאוכל גורם לי פצעים, אכלתי רק פירות וירקות.
לאחר זמן נודע לי שהגסטפו הגרמני נכנסו לכפרים הסמוכים והם מחפשים שם יהודים כדי לקחת אותם למחנות הריכוז. פחדתי מאוד שהגרמנים יגיעו לכפר שהתגוררתי ויקחו גם אותי, והחלטתי לברוח..
שוב תחת המגף הנאצי
הגעתי לוינה ושם נתפסתי על ידי הגסטפו, אחד החיילים הגרמניים הוציא אותי מהגסטפו ורצה להציע לי להתחתן איתו, הוא נסע איתי ברכבת להופעה כפי שנהוג שם, אך ברגע האחרון כשהוא לא הבחין, ברחתי  והתחברתי לאחת המחתרות הפולניות.
באחד הימים הבטיח יהודי להצילני, אך לבסוף הלשין עלי ונשלחתי למחנה באושוויץ. כשהגעתי לאושוויץ הכחשתי מכל וכל את היותי יהודייה, מפקד אושוויץ לא האמין לי וסטר לי סטירה חזקה ומצלצלת, עד שהסתחררתי ונפלתי. כשקמתי פניתי למפקד ואמרתי לו: "בגלל שאנחנו יהודיות אנחנו צריכות למות?!", לאחר שאמרתי את דבריי, מפקד אושוויץ פרש עלי את חסותו ונתן לי  יחס טוב יותר משאר האסירים, הוא סיפק לי סנדוויצ'ים ודאג שלא אמות,  הוא גם סיפק לי דברים נוספים שאסירים אחרים לא קיבלו. התנאים היו קשים ביותר. לא היה מה לאכול ולא היה מה ללבוש. הקור גרם לי לסבל עצום, בקושי שרדתי. יהודיות רבות נעלמו לנו מידי יום והובלו אל תאי הגזים ולקרמטוריום שאת העשן שעלה משם ראינו כל יום.

לאחר תקופה די ארוכה וקשה  הועברתי למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם המצב היה קשה עוד יותר. שכבנו בבוץ ומים, פעם אחת בבוקר נעלמו לנו הנעלים שטבעו בבוץ ובמים ונשארנו ללא נעלים מכוסים בבוץ ובזוהמה. הרעב היה נוראי, לפעמים הרגשנו שאנו מאבדים צלם אנוש בתנאים קשים אלו.

חלומות ונקמה
היום בזיקנותי אני חולמת כל לילה על הוריי, אחיי ואחותיי וכל משפחתי המורחבת שנספתה בשואה. החלומות קשים מאוד והגעגועים למשפחה עצומים.  נולדו לנו ילדים וזכינו להרבה נכדים, נינים ובני נינים שהולכים ב"ה בדרך התורה והמצוות וממלאים אותנו נחת. אני חשה שנקמתי את נקמתי בגרמנים שהקמתי ב"ה חמש דורות.
תשע"ו

 

מילון

סלקציה
היא פעולה שביצעו שלטונות גרמניה הנאצית כדי למיין ולנפות ע"י "טיהור" יהודים שנחשבו בלתי יעילים, הם גורשו למחנות ריכוז לצורך השמדה. היתר נוצלו ככח עבודה עד לשחיקתם.

קרמטוריום
משרפה, מקום לשריפת גופות בהם השתמשו הנאצים לשריפת גופות היהודים.

ציטוטים

”אני חשה שנקמתי בגרמנים ע"י שהקמתי ב"ה חמש דורות.“

הקשר הרב דורי