מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בזמן מלחמת העצמאות 1947 – 1949. הייתי אז בת  3 וחצי. אני זוכרת שישבנו הרבה במקלט וכל הדלתות והחלונות היו מכוסים בקרטון שחור, כדי שלא יראו אור וככה לא ידעו איפה הבתים נמצאים. אבי היה מגויס, ואני ומשפחתי מאוד התגעגענו אליו. לשמחתי, בזמן המלחמה אף אחד ממשפחתי לא נפגע.

 

תקופת הצנע התחילה כשהייתי בת 5, לאחר שמלחמת העצמאות נגמרה. בתקופת הצנע היה מזון בסיסי בלבד כמו לחם, גבינה לבנה (גבינת קרש) ובמקום ביצים קיבלנו אבקת ביצים שממנה עשינו חביתות (ממש לא טעימות). הייתה חלוקת תלושים למזון שבעזרתה ניתן היה לקנות מאכלים כמו עוף, שוקולד פשוט וכדומה. את התלושים חילקו פעם בחודש. היות וכולם היו באותו מצב, הרגשתי מצוין, כי לא הכרתי שום דבר אחר. היה לנו מקרר מאוד קטן עשוי מעץ, ואחותי הייתה קונה כל יום בלוק קרח ממחלק הקרח שהיה עובר בין הרחובות.

 

 

בחורף, כשהיה קר מאוד, היינו מחממים את הבית בתנור נפט קטן, את הנפט גם היינו קונים בפחים ממחלק הנפט. התנור כמובן לא חימם כמו התנורים המשוכללים של היום. בישלנו על פתיליות נפט ששימשו לנו לכיריים.

נולדתי בחיפה להוריי שעלו מגרמניה בשנת 1935. שני הורי גדלו בברלין ולא הכירו זה את זה, וכאשר גירשו אותם מהאוניברסיטאות עלו ארצה עם משפחותיהם ואז הכירו והתחתנו בארץ. למזלנו, אף אחד ממשפחתנו לא נשאר בגרמניה בזמן השואה. אימי באטה (רות) הייתה פסנתרנית ידועה ואבי שמואל היה פקיד בבנק לאומי, ועם השנים התקדם בתפקידו והפך להיות מנהל סניף. אחותי שולמית נולדה בשנת 1940, והיא הייתה גדולה ממני ב-4 שנים. רבנו הרבה והיה קשה.

 

גרנו בשכונת הדר בחיפה, בבניין בן 4 קומות. היחסים עם השכנים היו כמו משפחה אחת גדולה. מאוד אהבתי אותם, וגם הייתי משחקת עם ילדיהם. מול ביתנו גרה משפחת פלרסהיים. אהבנו אותם מאוד. הייתה להם בת בגילי, והיה בינינו קשר מאוד משפחתי וחם. כשהייתי בת 12 אימי נפטרה מסרטן. אהבתי אותה מאוד, והיה בינינו קשר מאוד מיוחד. בכל ילדותי הייתי צמודה אליה והלכתי איתה לכל מקום. לאחר שנפטרה, משפחת פלרסהיים וחלק משכנינו מאוד עזרו. הייתי הרבה מאוד עם חברתי מירי פלרסהיים וזה עזר לי להתמודד.

אחותי שולמית למדה באותה תקופה בפנימייה בתל-אביב. אני למדתי בבית ספר דתי. סבתי אלזה מצד אבא גרה בתל-אביב וסבתי מצד אמא מצד אמא ואחותה גרו בירושלים. הייתי מאוד קשורה לסבתי אלזה ולאחר מות אימי הייתה באה אלינו לעיתים קרובות וגם היא עזרה לי מאוד.

 

את החגים היינו מבלים לסירוגין, פעם בירושלים ופעם בתל-אביב. בסך הכל אהבתי מאוד את משפחתי והם עזרו לי מאוד להתמודד עם מצבי הקשה. כשהייתי בכיתה ח',  אבי החליט לעבור לתל-אביב בעקבות מות אמי, אך אני נשארתי בחיפה אצל משפחת פלרסהיים עד סוף כיתה ח'. היה לי מאוד טוב אתם.

 

בילדותי אני והילדים בשכונה היינו משחקים בקלאס, חבל, מחבואים, תופסת, דג מלוח וחמש אבנים. בכיתה ח' שיחקנו במשחק סימני דרך, בו היינו מתחלקים לשתי קבוצות והיינו מסמנים סימנים בגיר על הכביש ולפי זה הקבוצה השנייה הייתה צריכה למצוא אותנו. שיחקנו בשטחים מאוד גדולים בעיר, והיה מאתגר למצוא אותנו כששיחקנו במשחק סימני הדרך.

 

בשנת 1973 נישאתי ליהודה לי-און. החתונה הייתה באוקטובר 1973 בתל -אביב, בזמן מלחמת יום כיפור ואי לכך החתונה הייתה מאוד מצומצמת וצנועה. כיום יש לי שני ילדים: אתי ואורן. מבתי אתי יש לי את שלושת נכדיי המקסימים: סתיו, אור ויערה בת השנה וחצי. והם מסבים לי אושר רב, וממש ממלאים את חיי.   

 

העשרה 

מלחמת העצמאות – העימות הצבאי שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית.

תשע"ה, 2015