מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רמי ונירה – פעם היה אחרת

סבתא נירה וסבא רמי במפגש עם יהל
טיול צופים למצדה בחנוכה 1959
הסיפור של סבא וסבתא נירה ורמי ברגמן

סבא רמי וסבתא נירה מספרים ליהל:

ילדותינו

שמי רמי, נולדתי בירושלים ב-23 לאפריל בשנת 1946 ושמי נירה נולדתי גם כן בירושלים חמישה ימים אחריו ב-28 באפריל .שנינו נולדנו  באותו בית החולים – "הדסה הר הצופים"  על ידי אותה מילדת. בהמשך  למדנו שנינו באותו בית הספר ״גימנסיה רחביה״ והיינו באותה כיתה, עד כיתה י׳ב.

שנינו היינו בצופים באותו שבט – ״מצדה״ באותו הגדוד- ״העמק״ וכשהיינו בני 16שנינו הדרכנו את כיתות ז' ואנו רוצים לציין שאחד החניכים של רמי היה ביבי נתניהו. בכיתה י' רמי הציע לי חברות שהתקבלה באהבה ומאז לא נפרדנו.

כיוון ששנינו ממש באותו הגיל וגרנו בירושלים הילדות שלנו הייתה מאוד דומה.

אני {רמי} גרתי בשכונת רחביה שהייתה שכונה מבוססת מבחינה כלכלית ואני {נירה} גרתי במרכז העיר בסמטה קטנה שנקראת "שכונת עזרת ישראל" שיצאה מרחוב יפו – הרחוב הראשי של ירושלים . בשכונה שלי גרו אנשים ממעמד הפועלים. בגלל אזורי המגורים השונים שלנו אורח החיים בתקופת ילדותנו היה קצת שונה וכמובן גם אורח החיים והאווירה המשפחתית הכוללת את אופי חגיגת החגים. אבל ניתן לומר  שהרוב היה דומה. הזיכרונות שלנו כמעט זהים וכך גם  החוויות ,החברים, התחושות כלפי המדינה הצעירה שנולדה קצת אחרינו והזיקה הלאומית שלנו.

קום המדינה ותקופת הצנע:

תקופת הילדות שלנו התרחשה לאחר קום המדינה. ישראל הצעירה רק התחילה להתאושש ממלחמת העצמאות הקשה ומשימתה הייתה לבנות את הארץ כבית קולט לכל היהודים ברחבי העולם. המדינה הייתה אז ענייה מאד. לתקופה הראשונה שלאחר המלחמה קראו "תקופת הצנע" מהמילה צניעות. כשאין אז מסתפקים במועט, חיים בצניעות ומעריכים כל דבר קטן שמשיגים. ב"תקופת הצנע" היה מחסור בארץ אפילו של מוצרי מזון בסיסיים ולפיכך המוצרים היו מוקצבים לכל משפחה לפי מספר האנשים שבה. המדינה חילקה לתושבים תלושים שרק איתם ניתן היה לקנות מוצרים כגון בשר, שמן, קמח, סוכר ומוצרים בסיסיים דומים אחרים, ההורים עבדו קשה מבקר עד ליל ואנחנו הילדים הסתדרנו לבד.

בבתים עדיין לא היו מקררים חשמליים ( פריג'ידרים) וכדי שהמזון לא יתקלקל היו שומרים אותו ב"ארגזי קרח"  בהם היה תא מיוחד בו היו מאחסנים בלוקים של קרח, ליד ביתנו הייתה חנות קטנה ואותנו הילדים היו שולחים לקנות קרח, הייתה לנו ידית מיוחדת בעזרתה תפסנו את בלוק הקרח הקר והחלקלק. בלוק הקרח היה מקרר את ארגז הקרח ומתמוסס לאיטו, המים היו מצטברים במגש מיוחד ואותם היו שופכים מידי יום . היום ההתעסקות הזו נראית מסורבלת וקשה אבל אז זה היה חלק מהיומיום שלנו ,לא התלוננו כי אלו היו החיים. לבישול ולחימום מים השתמשו הרבה בנפט ( חומר דלק) .ברחוב עברה עגלה רתומה לסוס , העגלון צלצל בפעמון וכולם יצאו עם פחים מיוחדים וקנו נפט. בבתים בירושלים היה קר במיוחד וחיממנו אותם בעזרת תנורי נפט. גם את המים החמים למקלחת חיממו בעזרת הנפט. ההתקלחות  לא הייתה עניין פשוט ולא התקלחנו כל יום כפי שנהוג היום. במקלחת של יום שישי בערב הורגשה כבר אווירת השבת.

להמשך הסיפור המלא….

הזוית האישית

רמי ונירה: בעיננו ישנה חשיבות גדולה בשימור זיכרונות העבר ושיתוף הדור הצעיר. במהלך היום יום אין לנו הזדמנויות או "תירוצים" להתחיל לספר על ילדותינו וילדותה של המדינה. הפרויקט הזה אפשר לנו "לשפוך" את הזיכרונות והסיפורים שלנו ולהעביר אותם אליך יהל, נציג הדור הצעיר.

יהל: אני מאוד שמחתי ללמוד על ילדותם, על המשחקים ששיחקו, על החגים ועל תנועת הנוער. הייתה לי הזדמנות ללמוד על תקופת קום המדינה ועל החיים בתקופה קשה זו. למדתי כמה שונה הילדות של פעם מהילדות של היום ואני חושב שכל אחת טובה בצורה אחרת. אני חושב שהרבה יותר קל להיות ילד בתקופה של היום ושהילדים היום הרבה יותר מפונקים. ובסופו של דבר אני מעדיף את החיים של הילדות המפונקת.

דרך אגב סבא וסבתא שלי עדיין חושבים שילדותם הייתה יותר מעניינת, מגוונת ומאתגרת.

מילון

תקופת הצנע
תקופת הצנע בישראל הייתה בין השנים 1949-1959. מטרתה הייתה לחסוך למדינה הוצאות במטבע חוץ (דולרים) על ידי צמצום בהוצאות המחייה ושימור רמת חיים שווה וצנועה לכל האוכלוסייה

ציטוטים

”המדינה היא שלנו ואנחנו חלק ממנה. “

הקשר הרב דורי