מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פעולות עלייה הגנה וביטחון בפולין ובארץ ישראל

מנשה- בצבא הפולני, במלחמת העולם הראשונה
מנשה- בוורשה שבפולין
בצבא הפולני, ב"ההגנה", בתחנת- הכוח בנהריים, בייבוש הביצות ובקיבוץ

פעילות בפולין

מנשה נולד בשנת 1902, בעיר וורשה שבפולין. הוא נולד למשפחה יהודית – דתית. בגיל 17 נאלץ להתגייס לצבא הפולני ושירת בחיל הפרשים תקופה קצרה במלחמת העולם הראשונה. בעקבות שירות צבאי זה, הוא רכש ניסיון צבאי רב שעזר לו מאוחר יותר בפעילויות "ההגנה" בארץ. בהיותו צעיר בפולין, הצטרף לתנועת הנוער: "החלוץ", שבה היה פעיל מספר שנים. "הֶחָלוּץ" – הייתה תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים שהתארגנו למטרות עלייה לארץ ישראל. ראשיתה בהתארגנויות ספונטניות בשנות ה-80 של המאה ה-19, והיא התקיימה עד השואה. חברי החלוץ, שהשתייכו לתנועות נוער ציוניות מגוונות, היו לחוד החנית של העלייה וההתיישבות בארץ ישראל ושל ההגנה היהודית בגולה ובכלל זה בגטאות שבהם רוכזו היהודים במלחמת העולם השנייה.

פעילות בארץ – ישראל

מנשה עלה לארץ – ישראל בשנת 1925 והצטרף לפלוגת חיפה שעבדה בייבוש ביצות וסלילת כבישים. ביצות כבארה השתרעו עד שנות ה-20 של המאה ה-20 במרזבה של מישור חוף הכרמל סביב נחל תנינים ממזרח לקיבוץ מעגן מיכאל של היום. הביצות היו הגדולות בארץ ישראל לאחר ביצות החולה, והשתרעו על שטח של כ-6 קמ"ר. הביצות היו מקור ליתושי אנופלס ומוקד של מחלת המלריה. ייבוש רוב שטח הביצה התנהל במשך שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. אנשי העלייה השלישית דרשו מפיק"א לשלב יהודים בעבודה במסגרת כיבוש העבודה, אולם נתקלו בסירוב. לאחר מאבק ציבורי שהתנהל בשנת 1924 הסכימה פיק"א (חברה להתיישבות יהודית בארץ – ישראל, שהוקמה על- ידי הברון אדמונד דה רוטשילד) לשלב גם פועלים יהודים בעבודה, ותנאי העבודה שופרו.

תמונה 1
עבודות ניקוז בביצות "כבארה", שנת- 1925

בקיבוץ "גשר"

מנשה הצטרף לקיבוץ "גשר", שבעמק – הירדן. תחילה, עבד בהקמת מפעל החשמל של רוטנברג בנהריים. את רעיון הקמתה של תחנת הכוח בנהריים הגה כבר בשנת 1919, פנחס רוטנברג, מהנדס רב פעלים, שעלה מרוסיה. הוא הציב שתי מטרות לביסוס היישוב היהודי בארץ: שליטה על מקורות המים והפקת חשמל כמקור אנרגיה. רק בשנת 1932, נחנכה התחנה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של ארץ ישראל הופק חשמל מכוח המים בקנה מידה מסחרי.

תמונה 2
תחנת- הכוח בנהריים

ב"ההגנה"

מנשה היה פעיל ב"ההגנה". הוא ניצל את הידע שרחש בהיותו בצבא הפולני לצורכי אימונים בנשק לאנשי הקיבוץ, הוא היה מפקד הנקודה. ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 לשנת 1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

בקיבוץ "אשדות יעקב"

מנשה עם קבוצה של עוד צעירים, החליטו להקים קיבוץ חדש שנקרא: "אשדות – יעקב". מנשה עבד בחקלאות, בענף המספוא, שנים רבות. מספוא- הוא כינוי כללי למגוון גדול של מיני מזון הנאכלים על ידי בהמות אוכלות עשב. מנשה השתתף באופן פעיל בניסיונות ופיתוח שיטות השקיה שונות של אספסת. במשך השנים התמחה במדידת שטחים והיה המודד המוסמך של הקיבוץ. הוא אף לקח חלק פעיל בחיים הציבוריים של הקיבוץ. מנשה התמסר במיוחד לביטחון בקיבוץ. במשך השנים הוא מילא תפקידי הדרכה ופיקוד והשתתף בקורסים של "ההגנה"והיה גם בקורס ארצי למפקדי מחלקות ביחד עם דוד בן- גוריון.

שליחות בפולין

בשנת 1937, מנשה נדרש על- ידי "ההגנה" והתנועה לצאת לפולין בשליחותה. הוטל עליו להקים ארגון של "ההגנה" בפולין ולאמן את אנשי "החלוץ" בקיבוצי- הכשרה ברחבי פולין. היו באותה תקופה 360 קיבוצי- הכשרה בפולין, אשר הכשירו את חבריהם לחיים קיבוציים בארץ. חלק מהפעילויות היו בצורה חוקית וחלק בצורה בלתי – חוקית. מנשה היה בשליחותו במשך שנתיים, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה. חלק מחניכיו היו בין מארגני מרד הגיטאות בזמן הכיבוש הנאצי. בשנות מלחמת העולם השנייה, כשנודע לו על השמדת יהדות פולין ובתוכם גם משפחתו המורחבת שנשארה באירופה ולא עלתה לארץ לפני המלחמה, הוא רצה להתגייס לצבא הבריטי כדי לנקום בגרמנים, אבל בגלל תפקידי הביטחון שלו בארץ ומפאת גילו המבוגר, לא אישרו המוסדות את גיוסו לצבא הבריטי.

המשפחה

מנשה הכיר בפולין את מרי (מרים) אשתו, אשר נולדה בלטביה, בכפר קטן שנקרא: "גרובין", לא רחוק מהעיר: "ליבאו". היו לה עוד שלוש אחיות ואח שניספו בשואה. אביה היה סוחר- עורות. המצב הכלכלי של המשפחה היה ירוד, אך הילדים חונכו ולמדו בבתי- ספר טובים. לאחר שאימה נפטרה בגיל צעיר, היא הפסיקה ללמוד והתחילה לטפל בתינוקות, מקצוע שעסקה בו כל חייה, תוך מסירות והתקדמות מקצועית רבה. יחדיו הם טיפחו חיי משפחה יפים וטובים. הם היו הורים טובים ומסורים לילדיהם שנולדו בקיבוץ: מנחם, ארנון ומתי.

תמונה 3
בהקמת הקיבוץ החדש- "אשדות יעקב (איחוד)

 

הזוית האישית

רבקה וועג מתעדת את סיפורו של מנשה הנדלרסקי.

מילון

"ההגנה"
"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט החדירה להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

ציטוטים

”עבודה, עשייה ופעילות- הם חיינו ומכל צרה יצילונו ויצליחונו...“

הקשר הרב דורי