מאגר סיפורי מורשת

אצלנו בפרס חג פסח היה החג הכי אהוב. בתור הילדים היינו מחכים לו כל השנה. חודש לפני שחג הפסח בא האימהות היו עובדות קשה בניקיון הבית. האבות היו צובעים את הבתים אנחנו הילדים היינו עוזרים לנקות לסדר לצבוע את השטיחים הענקיים שהיו נתנו לניקוי. התפקד שלי היה לשמור על האחים הקטנים להלביש אותם ולעזור בשיעורים. הורים היו צריכים להביא את כל הסירים מנחושת להלבנה. כשעברנו בשוק הייתה עבירה של חג הפסח.

היינו קונים פיצוחים שוטפים אותם מנקים מיבשים בשמש ואחרי זה קולים אותם, הלחם היה חסר לנו אבל עדיין היינו שמחים שפסח בא. אחרי שהינו גומרים לסדר היינו משתוללים ושמחים שהכנו את הבית לפסח.

במשפחה היו שישה ילדים ואני בתור בכורה הייתי צריכה לעזור יותר. בפרס המצות היו עגולות ושמורות. לפסח תמיד היו תופרים לבנות שמלות ולבנים קנו חליפות. נורא אהבנו ללכת לבחור בדים לשמלות המבחר היה עצום אחרי זה הלכנו לתופרת שתפרה שמלה לפי המידות בדוגמא שבחרנו מקטלוג. תמיד היו קונים לנו נעליים חדשות.

לא היה לנו קל לנקות את הבית לפסח בגלל שהוא גדול. הייתה לנו חצר גדולה וגידלנו שם תרנגולות הודו ועופות. אני לא שוכחת שאימא שלי ז"ל כל יום הייתה מאכילה את תרנגול ההודו באגוז שלם והייתי שואלת אותה למה את מאכילה את תרנגול ההודו באגוזים היא אמרה כדי שהוא ישמין כדי שבפסח יהיה לנו תרנגול שמן וטעים.

בפרס היה מזג אוויר טוב אם כל השומנים שהיינו אוכלים לא היינו משמינים בגלל שלא היה מכוניות הינו הולכים הרבה ברגל זה היה שורף לנו את השומנים בזמן קניית העופות בחרנו לפי רמת המשקל. העופות היו אורגנים והם היו מטילות הרבה ביצים וזה חסך לנו כסף לפעמים כל ביצים היו עם שני צהובים. אנחנו לא היינו קונים שום דבר בפסח ממוסלמים כי היה חמץ. למשל לפני פסח הינו עושים שמן משומן כבש, שהיינו חותכים את השומן, מטגנים, ואת החתיכות השומן השרוף היינו אוכלים עם לחם. ואת השמן שומרים לפסח. כל כך טעים עד היום מתגעגעת לטעם הזה. אפילו שאפשר לעשות את אותו הדבר בארץ כבר אי אפשר לאכול כי זה עושה הרבה שומנים בדם וזה לא בריא.

אורז היינו צריכים לנקות מראש לשמונה ימים. היה לוקח שעות לברור את האורז ולנקות כמות גדולה כל כך מכל מיני חתיכות אורז שבורות או דגנים אחרים שהתערבבו עם האורז. אימי ז"ל הייתה מכינה לפסח ריבות מיוחדות מחבושים או תפוחים או גזר עם קליפת תפוזים כל זה לכבוד הפסח.

מאכלים שאמי ז"ל הייתה מכינה: חורש סבזי שזה אוכל עם הרבה ירק שעועית ובשר כבש, פסנג'יון שזה מאכל ים בשר הודו והרבה אגוזים, אורז עם שמיר ופולים, אורז עם גזר וצימוקים, מרקים ומלא סלטים עם ירקות ולקינוח הינו אוכלים פיצוחים ואבטיח.

לא היה לנו שולחן גדול לכל כך הרבה אנשים כי היינו 50 איש בליל הסדר לכן כולנו ישבנו על הרצפה ישיבה מזרחית ואוכלים עם ידיים. האוכל היה לנו הכי טעים האווירה הייתה הכי כיפית כי כולם היינו יחד כל הילדים, הדודים והמשפחה והכי חשוב כי היה חופשת פסח. בפרס היינו קוראים באגדה 2 ימים זאת אומרת שליל הסדר נמשך יומיים. כל לילה היה יותר כיף מהשני. בפסח לא היינו אוכלים דברי חלב כי המוסלמים הכינו את הגבינות והכלים שלהם אינם כשרים לפסח לכן לא היינו קונים מהם מוצרי חלב.

לכן במוצאי חג היינו קונים דברי חלב ולחמים ואימי ז"ל הייתה מכינה חביתות ירק וחביתת תפוח אדמה, אורז עם חלב, מטגנת דגים, היינו אוכלים ביחד עם כל מיני סוגים של גבינות וגם אשהמאסט שזה מאכל של אורז מבושל עם ירק וגבינות ובצל מטוגן מעל זה. גם בארוחה הזאת כולם היו באם אלינו.

היינו גרים עם 4 דודים אתם לא יודעים כמה זה כיף לגדול ככה לפעמים אני רוצה לחזור לגור ככה. תמיד היה מלא אוכל על השולחן. לפני הכל היה האוכל של אימא שלי ז"ל הוא היה הכי טעים כל המשפחה היו מחקים רק לאוכל שלה. כל הדודים היו מתארחים אצלנו השמחה הייתה גדולה שאי אפשר לתאר במילים כולם היו עם בגדים לבנים זה היה כל כך יפה הכל היה לבן הקירות השולחן האנשים. כולם מחקים לברכת הפסח. אימא שלי ז"ל הייתה עייפה אבל העבירה הכל בכיף. הדודים שלנו היו מביאים את הצלחת של הברכה שלהם כולם היו לבושים חגיגי עם כיפות.

אבי ז"ל היה האח הגדול מכל האחים במשפחה וכולם היו נותנים לו כבוד ובאים להתארח אצלנו לארוחת חג.

מכיוון שלא היה גז היינו מכינים את האוכל על פתיליה עם נפט. גם לא היה חשמל, אז היינו משתמשים במנורה שעבדה על נפט עם פתיל. תאמינו לי הבישול על פתיליה היה ארוך הרבה יותר אך גם טעים פי מאה. בגלל שהאוכל על פתיליה היה כל כך טעים היינו רבים על תאדיג שזה הקשה שבתחתית הסיר של האורז עם זעפרן.

ביום איסרו חג היינו הולכים לפארק ועושים על האש איזה יום כיף היה עם כל האוכל המנגל אבטיחים פרות פיצוים היינו לוקחים כדור וחבל קפיצה ומשחקים. והגדולים טרחו על הכנת האוכל. לפארק קראו לפארק דארבאנד. זה  היה פארק יפה מאוד וגדול עם מפלים וכל משפחה הייתה תופסת גבעה משלה לכן היה מרווח וגם למוסלמים היה חג באותו זמן "עיד נורוז" שזה חג דומה לחג פסח שלנו גם המוסלמים יושבים סביב השולחן עם 7 ברכות וכל המאכלים שלהם מתחילים באות סין ולכן קוראים לזה "הפט סין" -"סיר" זה שום, "סבזי" זה ירק, "סרקה" זה חומץ "סאמאנו" זה סוג של חלווה, "סנג'ט" זה סוג של פרי מיובש שאין אותו בארץ "סיב" זה תפוח, "סונבול" זה עץ שקדיה.

החג שלהם היה ארוך יותר מחג של יהודים, והיה נמשך כי 13 ימים. גם הם היו מתחילים בהכנות לחג חודש לפני. אחד ממנהגי החג היה לעשות ארבע או חמש מדורות ולקפוץ מעל המדורה. גם אנחנו היהודים שהיינו עם המוסלמים חברים והיינו הולכים לקפוץ איתם מעל המדורות. בחור אחד היה לובש בגדים אדומים ואת הפנים וידיים היה עושה בצבע שחור, היה לוקח תוף ומתופף מסתובב בין הבתים רוקד ולוקח כסף בשביל לשמח אנשים.

זה היה הפסח כפי שאני חוויתי אותו בפרס. בפרס שהיה נהוג לתת כבוד למבוגרים, לסבים. חשיבות המשפחתיות והכבוד הדדי טמונים בי עד היום ומאוד כואב לי שאני לא רואה מזה בישראל.

בחלוף שנים בגרתי התחתנתי ובגיל 20 עליתי לארץ ישראל עם בעלי חמתי וילדתי הגדולה. הייתי בהריון השני. עבדתי עד הלידה ועובדת עם היום, ותודה לאל שנתן לי את הכוח ובריאות לגדל שישה ילדים בכבוד, בעזרת המשפחה החמה ואוהבת ובעזרה הדדית מאחים וחמתי ואימי ז"ל. ועכשיו אני מודה לאל שאני גרה עם בני ושהנכדה שלי נועה גרה קרוב אלי והא כמו חברה שלי.

רוזה בתקופת העלייה לארץ ישראל

קשר רב דורי – נועה ורוזה זרגר

העשרה

יהדות אירן: "יהדות איראן (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה. נכון לשנת 2005, הקהילה היהודית באיראן היא הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לגבולות ישראל. לפי המקרא, העברים הראשונים שהגיעו לאזור פרס היו חלק מבני עשרת השבטים שהוגלו לשם על ידי האשורים, לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס. גורלם של יהודים אלה אינו ידוע עד  ימינו". ויקיפדיה

תשע"ה