עשה היום מה שאינך יכול לעשות מחר
סיפור חייו של חיים רוזנטל
אני נולדתי בירושלים לאחר שהורי עלו מגרמניה. אבא שלי היה שופט בגרמניה, לאחר שהיטלר עלה לשלטון. הורי היו שייכים זה מספר שנים לתנועה ציונית (שקראו לה כחול לבן).
כשהורי עלו לארץ בשנת 1934, הם התגוררו בירושלים, וניסו ללמוד עברית בקושי רב, כשמטרתם הייתה לא לעסוק במשפט, אלא לעסוק בחקלאות, ולכן עם עוד זוג חברים מאותה העיר (קולון), ובהמלצתם, הם הגיעו לנהלל שבה הם חיו שנה, ולמדו איך לעבוד ברפת ובלול.
אחרי שנה הם הלכו לתור את הארץ, ולמצוא מקום שבו יכלו לקבל אדמה. הם החליטו להתיישב בבנימינה, שבה קיבלו אדמה מחברת פיק"א (היום מנהל מקרקעי ישראל).
הם קיבלו רק 35 דונם אדמה, שעליו נטעו כרם ופרדס (זה לעומת המתיישבים הראשונים של בנימינה שקיבלו 100 דונם) ולכן, נוסף לכרם ולפרדס, הייתה לנו גם רפת גדולה ולול גדול.
אני למדתי בגן ילדים בבנימינה שהיה באותו המקום שקיים גם היום, ומשם לבית הספר היסודי שהיו בו 8 כיתות. ילדותינו הייתה מאד יפה. רוב הזמן שיחקנו בחוץ במשחקי חברה שקיימים גם היום (תופסת, קלאס, מחבואים, סימני דרך, דיאבולו, כדורגל, כדורסל, מחניים).
חיים רוזנטל בילדותו
בקיץ הלכנו להתרחץ בנחל, והרבה פעמים הלכנו ישר מבית ספר לנחל.
הייתה גם בריכת שחיה שהייתה גם בריכת אגירת מים להשקיית הפרדסים. מספר דברים שמוטב לא לספר זה גניבת פירות מחקלאים (רק לאכילה במקום), גניבת עופות לשם קומזיץ, שבדרך כלל לא הגענו למצב שלא יכולנו לאכול מפאת חוסר זמן לבישול.
בגיל יותר מבוגר אנחנו, הבנים, התאספנו הרבה פעמים בביתו של מנהל בית הספר שגר בחצר בית הספר. שמענו הרבה מוזיקה קלאסית, והלכנו גם לקולנוע לראות סרטים.
היו בבנימינה שני בתי קולנוע- אחד סגור ואחד קולנוע קיצי פתוח. לאחר סיום בית הספר העממי, הלכתי ללמוד בבית ספר תיכון חקלאי מקווה ישראל, בו למדתי 3 שנים. לאחר מכן התגייסתי לצה"ל שבו שירתתי שנתיים וחצי בתור מדריך קשר ואלחוט.
כאשר סיימתי את שירותי הצבאי, חזרתי למשק של הורי וניסינו להגדיל אותו. קנינו אדמות והגדלנו את הלול. בשנת 1960 נישאתי לאשתי, לילי, וילדנו שלושה ילדים ששניים מהם גרים בבנימינה, ואחד מחוץ לבנימינה. הילדים שלנו לא ממשיכים בחקלאות מפאת הגיל.
החכרתי את אדמות לחקלאי אחר שהוא בן ממשיך של חבר שלי.
בשנת 1957 נשלחתי על יד משרד החקלאות והתאחדות האיכרים לחילופי נוער חקלאי לארצות הברית. המטרה הייתה בעיקר העברת ידע לשני הצדדים. אנחנו התארחנו (היינו 3 בנים מהארץ) במסגרת חילופי הנוער. היינו באותה השנה כ-50 חבר'ה מכ-12 מדינות.
בנוסף לחקלאות במגורים במשפחות חקלאיות (במדינת ניו המפשייר ואורוגון) נתנו הרצאות לבתי ספר ולמוסדות שונים, הופענו גם ברדיו ובטלוויזיה.
המטרה העיקרית הייתה שהאמריקאים יקבלו קצת ידע על כל מדינה ומדינה. מבחינתי זה היה רעיון יוצא מן הכלל. נוסף ללימוד השפה האנגלית ואורח החיים החוויה הייתה מאוד מוצלחת.
במשפחתי יש חפץ שמאוד יקר ללבי שהוא בן כמאתיים וחמישים שנה וזה שעון מטולטלת (בא ממשפחת רוזנטל לדורותיה) ואנחנו שומרים עליו כבבת עינינו.
לשמחתי הרבה, שלושת ילדי נשארו בארץ. בתי, נעה קולודנר, גרה בבנימינה עם ארבעת ילדיה – דור שלישי לבנימינה (ולבית ספר אשכולות). בני, אלון, נשוי עם שני ילדים – הבת סיימה ללמוד בבית ספר אשכולות בנימינה, והבת הקטנה בגן, ויש לנו בן אחד ששמו גד, שלא גר בבנימינה.
חיים וברק בחדר המחשבים
מילון
גוד דמטאלוהים אדירים
ציטוטים
”עשה היום מה שאינך יכול לעשות מחר“