מאגר סיפורי מורשת

סבא יהודה כותב לסבתא יהודית

 יהודית סמסון

 אבא יהודה סמסון

אבא יהודה עם הנכדה אילנה, בתי הבכורה  

זכרון הילדות הראשון שלי הוא המעבר מבית הספר היהודי לנוצרי לפני תחילת מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 בהיותי בת 8. משם עברנו שוב לבית ספר שהיה ממוקם בתוך מתחם בתי הכנסת: 4 בתי כנסת עם חצר משותפת. בגלל המלחמה למדתי רק 4 כיתות, עד כיתה ד, ואז הופסקו הלימודים. הייתי תלמידה טובה, אהבתי ללמוד הכל. מילדותי אני זוכרת לטובה את החברות שלי. הייתי הולכת לביתן. חברותיי היו מהמשפחות היהודיות העשירות של העיירה. במהלך השנים פגשתי את אחת מהן, תרזה, בכנס שהיה ליוצאי רומניה באחד מבתי המלון בארץ.

אני זוכרת את היום שבו נולד אחי, משה. הוא נולד בבית ולא בבית חולים. הייתי אז בגן וכשערכו לו ברית מילה הבאתי את כל ילדי הגן להשתתף בשמחה.

אני עם אחי משה ואחותי זכרונם לברכה

משחקי ילדות

הצעצוע והמשחק שהכי אהבתי לשחק בהם היו בובות. הייתי מכינה אותן לעצמי מסמרטוטים והשערות שלהן היו משערות התירס. בנוסף היינו משחקים בחנות שבה מכרנו דברים תוך כדי שימוש בקופסאות גפרורים כתשלום, שחקנו 5 אבנים ובקשירת חוט צמר בין אצבעות הידיים.

 

בילדותי אהבתי מאוד אתלטיקה. הייתי טובה בתחום הריצה, רצתי למרחקים ל – 100 מ'. השתתפתי בתחרויות מחוזיות ואני בת 10 שנים בלבד. כשהייתי ילדה היה לי שם חיבה, סילביקה כך קראו לי וזה גם השם שמופיע בתעודת הלידה לי.

ערב שבת היה מיוחד מכיוון שאבי היה הולך לבית הכנסת ואחר כך הייתה נערכת ארוחת שישי שלכבודה הייתה אמי אופה חלה. אהבתי מאוד את ראש השנה בילדותי וגם כיום. היינו הולכים עם ההורים לבית הכנסת ותמיד היינו מקבלים לראש השנה בגדים ונעליים חדשים.

העלייה לארץ ישראל

בגיל 20 עליתי לארץ בשנת 1950 לבדי באנייה טרנסילבניה עם ארגז של 40 ק"ג. באנייה ישנתי על מזרון על הסיפון. ההפלגה מקונסטנצה לאחר 3 ימי הפלגה עגנה האנייה בחיפה.

אף אחד מבני משפחתי שכבר היו בארץ לא חיכה לי כי לא קבלו את המברק ששלחתי. פתאום בעודי עומדת על הרציף מסתכלת סביבי ומחפשת מישהו מוכר שמעתי מישהו קורא בשמי. היה זה אחיו של גיסי  יעקב. הוא התקרב אליי והרגיע אותי "אני אקח אותך לאחותך, אל תדאגי" הוא מר. שתי אחיותיי עלו לפני והיו כבר בארץ. אני זוכרת שהוא קנה לי כוס מיץ תפוזים. האחיות שלי, טובה ורחל,  הופתעו מאוד לראות אותי מגיעה.  שתיהן גרו באותו הצריף במעברה. כמה חודשים אחריי הגיעו גם הוריי ואז עברנו למעברה בגן שורק בתאריך 3.9.1950.

אני,  סילבי בראשון לציון, 1954

זוגיות ונישואים

את ברוך בעלי הכרתי בגיל 16, אחרי המלחמה כשחזרנו לעיירה שלנו,  למרות שגדלנו באותו הכפר. הפכנו לזוג בערך בגיל 17, היינו הולכים לרקוד ביחד כשההורים שלנו היו יושבים על ספסל ומשגיחים עלינו. ברוך היה ועדיין בחור יפה תואר, היה לא שיער אדמוני שופע.

 בתמונה אני,  סילבי וברוך בעלי יפה התואר

אהבנו לבלות ביחד עם חבורה משותפת של חברים במסיבות, בריקודים למוסיקה שנוגנה על ידי חבורת צוענים ששילמנו להם לנגן לנו במסיבות שהיינו עורכים. כחבורה היינו נוסעים לעיר הגדולה לצפות בסרט.

ברוך בעלי, הגיע לארץ שנה אחריי ו- 5 חודשים לאחר מכן נישאנו. עבדנו בקטיף בפרדסים וכך חסכנו כסף עבור החתונה שנערכה בבית הכנסת הגדול בראשון לציון. המסיבה נערכה בחצר במוזיאון כיום, שהייתה שייכת לרופא השיניים.

חתונתנו

 אני סילבי עם חנה אמו של ברוך בעלי

החלומות המשותפים שלנו היו על בית ומשפחה, עבדנו קשה כדי לקנות בית. תמיד היינו מרוצים ממה שהיה לנו. עבדתי מאוד קשה ולכן לא חלמתי על הרבה ילדים.

מאז אנו נשואים 64 שנים. הטיפ שלי לזוגיות הוא- לוותר!

 

ילדים והורות

בהריון הראשון שלי נפלתי מהאופניים עליהם רכבתי כאשר נסענו לראות סרט בקולנוע. בחודש השביעי התחילו הכאבים, הלכתי לרופא שנתן לי כדורים שגרמו לכאבים חזקים יותר. נסעתי עם חברתי רחל לבית החולים באמבולנס, כשבאותו הזמן ירד גשם ובעלי בעבודה. ילדתי בחודש השביעי בבית חולים אסף הרופא את בתי הבכורה אילנה, באחר הצהריים של  יום ה בתאריך 15.12.55.

בהריון השני שלי הייתי בתיאטרון עם הבת הבכורה על הידיים ועם בעלי, בקולנוע תפארת בראשון לציון ההצגה הייתה – הדיבוק. כשיצאנו להצגה לקחתי איתי את הניירת לכל מקרה שיתקפו אותי צירי הלידה מכיוון שהייתי כבר בחודש התשיעי של ההיריון. רק אחרי יומיים התחלתי לראות סימנים, הכנתי את התיק מוקדם בבוקר, השמנו אמבולנס ונסענו לבתי החולים אסף הרופא. ילדתי בלידה קלה ומהירה את בתי השנייה, עפרה במשקל 3.100 ק"ג. הילדה נולדה עם הרבה שיער שחור ואני שאלתי :"איזה צבע יש לשערות הילדה?" רציתי כל כך שתהייה ג'ינג'ית כמו שהיה בעלי.

עם בנותי אילנה ועפרה

גרנו בבית בדמי מפתח ברחוב יהודה בראשון לציון. טפלתי בבן אחותי וקבלתי על כך שכר. הבילויים המשפחתיים שלנו היו בביקורים אצל חברים, לגן החיות בתל אביב וביקורים אצל קרובי משפחה. כל יום ערכנו ארוחת צהריים משפחתית בשעה אחת במטבח הבית.

 

בתקופה מאוחרת יותר נסענו ברחבי הארץ לטיולים רבים עם חברים, מצפון לדרום ועד דהב בסיני.

 

הזיכרונות שלי  ממלחמת העולם השנייה קשים ולא פשוטים, עליהם אספר בסיפור נפרד.   

החיים בארץ טובים ואני שמחה מאוד בחלקי. יש לי משפחה נפלאה ואוהבת, ששה נכדים ושני נינים והשלישי בדרך…..

 עם יובל הנין הראשון שלנו

חוגגת יום הולדת 85 עם פלג, הנין השני שלנו

העשרה

טרגו פרומוס : "יריד יפה. עיירה רומנית במחוז יאשי בחבל מולדובה. נכון ל-2004 אוכלוסיית העיירה מונה 13,619 תושבים. בטרגו פרומוס קיימת תחנת רכבת ובימי מלחמת העולם השנייה היה שם מחנה ריכוז ליהודי מולדובה אליו הובאו יהודים מיאשי לאחר פרעות יאשי באחת מרכבות המוות".

תשע"ו

סילביה מויסה הלכה לעולמה בתאריך 21.12.2023. יהי זכרה ברוך.