מאגר סיפורי מורשת

אני ומשפחתי עלינו לארץ בחודש נובמבר בשנת 1979. אמנם יש לי 4 ילדים (שתי הבנות עלו 4 חודשים לפני), אבל  למזלי הן היו באולפן ולמדו קצת עברית וזאת הייתה עזרה גדולה בשבילנו (הראשונה הייתה בת 13 והשנייה הייתה בת 10). למה הן עלו לפנינו? מפני שהייתה מהפכה באיראן. אנחנו רצינו לעלות לפני המהפכה אבל לא יצא לנו. ביום שהגענו לשדה תעופה התחילו לבדוק את המזוודות. לקח להם הרבה זמן, המטוס כבר טס ואנחנו נשארנו באיראן. בעלי לא חזר הביתה משדה תעופה מפני שלא רצה שיבדקו שוב את המזוודות (הוא לא רצה שנתעכב שוב). לאחר יומיים אני וילדי הגענו לשדה תעופה. הטיסה הייתה ליוון ולאחר שעה של המתנה טסנו לארצנו הקדושה בשעה טובה ומוצלחת (המשאלות שלנו התגשמו). ישבו איתנו ומילאו את כל הפרטים של כל המשפחה, רצו לתת לנו בית בירוחם אך לא הסכמנו. יומיים נשארנו בשדה התעופה עד שגיסי הגיע ולקח אותנו לבאר שבע.

שלחו אותנו לסוכנות של באר שבע ולאחר 15 יום (לגיסי היה בית של 60 מטרים וגם לו היה 4 ילדים, כך שהיה מאוד קשה לגור ביחד) נתנו לי בית של 80 מטרים. בהתחלה לא קבלנו הדרכה מאף אחד בסוכנות והיינו צריכים להסתדר לבד. לאחר שנתיים בעלי אמר שלא יכול להיות דבר כזה והלך למנהלת הסוכנות והיא הדריכה אותנו כמו שצריך.

היא נתנה לבעלי ללכת ללמוד באולפן ואותי שלחה ללמוד במכינה (כי ידעתי לקרוא ולכתוב). למדתי במכללת קיי ולאחר מכן נתנו לי לעבוד בעיירות פיתוח. היה לי תקופה מאוד קשה עם 4 ילדים אבל הבנות שלי עזרו לי המון ובזכותן הגעתי להיות גננת. עבדתי בירוחם, דימונה ובאר שבע. היה לי מאוד קשה אבל בעזרת ילדיי התקדמתי יפה, אפילו שהם היו ילדים קטנים. היו עוזרות בקניות, בכביסה, בבישולים וכו'. החיים לא היו פשוטים אך לאט לאט הסתדרנו וכך גדלתי משפחה לתפארת.