עליתי לארץ בשנת 1936 – אף אחד לא קיבל את פני
עדיין לא קמה מדינת ישראל - כשעלינו, אף אחד לא קיבל את פני
נולדתי בתימן בעיר איב, עליתי לארץ בשנת
1936 כשעדיין לא קמה מדינת ישראל. כשעלינו לארץ אף אחד לא קיבל את פנינו, כשהגענו מיד לקחו
אותנו לרחוב העלייה בתל אביב. כמה מהזיכרונות המוקדמים שלי קשורים לפתח תקווה. אני זוכרת שהייתי
בגן בפתח תקווה, בשכונת מחנה יהודה, ואני זוכרת שהיו נותנים לנו לשתות שמן דגים
כדי שלא נהיה חולים. את הגננת בגן אני לא זוכרת וגם לא את החברים שהיו איתי בגן.
אני זוכרת שבגן היינו קופצים בחבל וקלאס.
אחרי השנים בגן, למדתי בבית ספר בפתח תקווה בשם "נצח
ישראל" עד כיתה ג', אף אחד מהחברים בגן לא המשיך לבית הספר בו למדתי. בבוקר כשהיינו מגיעים לבית הספר היינו אומרים את תפילת הבוקר וגם
היינו מדברים בכל חג על סיפורי החגים. מתקופת הילדות אני
זוכרת את החגים בעיקר, בחנוכה נהגנו להדליק נרות שמן, היינו משחקים עם סביבונים רגילים מעץ שקנינו כל שנה. כילדים היינו
מקבלים בחנוכה דמי חנוכה – שתי אגורות. בפורים הכנו לבד את
התחפושות והיינו באים לבית הספר מחופשים, כמו היום, ובחג השבועות היינו מכינים
סלים קטנים ולובשים בגדים לבנים והיינו שרים. באותן שנים עוד הוריי חיו יחד, לאחר מכן, הורי נפרדו ואז עברתי ללמוד בתל אביב. למדתי שנתיים בבית
ספר "זרובבל" ואז הורי התגרשו. אחותי עברה עם אמא שלי לגור בפתח תקווה ואני
עברתי לגור עם אבא שלי שהחליט לעבור לחדרה, לשכונת נחליאל, כי הוא התחתן עם אישה
אחרת.
עליתי לארץ בשנת 1936 כשעדיין לא קמה מדינת ישראל – כשעלינו, אף אחד לא קיבל את פנינו
שפרה בילדותה
גיל
הנעורים – שנות בית הספר
בחדרה למדתי בבית
ספר עיוני רגיל עד כיתה ח' ושם גם
הכרתי את בעלי, שמואל, כשהייתי בת 16. למדנו
מקצועות כמו: עברית, חשבון, זימרה, תזונה ועוד. התחלנו ללמוד אנגלית רק בכיתה ה' ואז למדנו
את האלף בית של האנגלית וכל מיני מילים פשוטות שהיום מלמדים בכיתה ג'. בבית הספר לא הייתה
לנו תלבושת אחידה והיינו יכולים לבוא לבית הספר איך שאנו רוצים, אפילו שלא היו כל
כך הרבה בגדים. היו כללים בבית הספר והייתה לנו משמעת ונתנו עונשים כשעברו על
החוקים, למשל, היינו צריכים לעמוד בפינה בכיתה או להביא את ההורים לפגישה עם
המחנכת.
בשנות לימודיי בבית הספר הייתי תלמידה די טובה. אני לא ממש
זוכרת חוויה מיוחדת משנות בית הספר, אבל היו לי חברות טובות מחדרה שהן היו חברות
ממש טובות שלי, אך עכשיו שתיים מהן חלו במחלה קשה ונפטרו, לאחת קראו חפציבה והיינו
קוראים לה חפצי ולשנייה קראו שרה ואנחנו קראנו לה שרי. משנות לימודיי בבית הספר אני זוכרת רק מחנכת אחת שהייתה לי
בתל אביב וקראו לה שושנה (מבית הספר היסודי).
המקצועות שאני אהבתי היו חשבון, תנ"ך ושירה ולא ממש
אהבתי אנגלית. המורים שאהבתי הם המורה לשירה והמחנכת שושנה.
בבית הספר היו לי
הרבה חברים ששיחקתי איתם, אבל החבר הראשון שלי היה בעלי שמואל. חברה שלי מחדרה הכירה
בנינו, הוא היה שכן שלה וכשבאתי אליה היא הכירה לי אותו. היינו חברים שלוש שנים
מגיל 14 ועד לנישואים ואני ממש לא זוכרת את הנשיקה הראשונה שלי עם שמואל. התחתנתי אתו בגיל 17, הייתי צעירה מאוד.
במהלך כל השנים, שני
ההורים שלי עבדו ולא היה מספיק כסף בבית בשביל לקנות את כל הצרכים שאנו היינו
צריכים. על כן כשהתבגרתי הייתי עובדת בתור בייביסיטר, וכך הייתי משיגה כסף בשביל
לקנות לעצמי דברים שאבא שלי לא יכל לקנות לי וכאשר קנינו רדיו, אני שילמתי חלק
מהכסף. בחופש הגדול, כל החופש הייתי עושה בייביסיטר וגם הייתי לפעמים שומרת על
אחיי הקטנים. בנוגע לבילויים, לא ממש היה איפה לבלות ולפעמים היינו משחקים עם החברים
בשכונה. מוזיקה בילדותי הייתה
שירים בתימנית. אבא שלי היה שר הרבה בתימנית, שירים דתיים, ואני הייתי מקשיבה לו.
בשלב מאוחר יותר כשכבר היה לנו רדיו הייתי מקשיבה לרדיו.
סבתא שפרה ונכדתה מיטל
החיים
הבוגרים
כשקיבלתי צו גיוס
הלכתי לראיון בצבא. כשחזרתי הביתה סיפרתי לאבא שלי על הראיון, הוא אמר לי שכבר יש
לי חבר ושאני כבר מאורסת אז עדיף כבר שאני אתחתן במקום להתגייס. לאחר החתונה, לא
יכולתי ללכת לצבא, כי באותה תקופה לא גייסו נשים נשואות. מקום העבודה הראשון
שלי היה בראש העין שם היה מחנה עולים ובו עבדתי במחלקת התינוקות. אני טיפלתי
בתינוקות החלפתי להם בגדים כשצריך היה, רחצתי והאכלתי אותם. בנוסף, גם שטפתי את
הרצפות במחלקה. נהניתי מאוד מעבודתי אך עבדתי שם רק חצי שנה. התחתנתי עם חבר
נעוריי, שמואל דמתי ונולדו לנו ארבעה ילדים, שלושה בנים: יפת, עופר ויואב ובת ושמה
ענבל. יש לי שבעה נכדים:
תומר , אלה , יובל , מיטל, דרור , אלון
ועדי. לצערי, שניים מבניי
מתגוררים בחו"ל.
משפחת דמתי
חג החנוכה בביתנו
את חג החנוכה אני זוכרת בעיקר מהתקופה
לאחר שכבר התחתנתי. גרנו אצל ההורים של בעלי בהתחלה. אימא של בעלי הייתה שמה שמן בתוך כוס קטנה וטובלת צמר גפן ואלו היו
הנרות שאנו היינו מדליקים. הבנות היו באות לדירה שלנו ומדליקות אתנו נרות והיינו
מכינים לביבות עם בצק לא מתוק וכל אחד היה אוכל אותן איך שהוא רוצה (מלוח או מתוק).
אימא של בעלי הייתה מכינה בחג החנוכה גם לביבות מתפוחי אדמה. אנו חגגנו את חנוכה כמו כולם בהדלקת
פתילות בכוסיות השמן, כמו כולם, והילדים היו חוגגים בבית הספר.
תשע"ו
מילון
קלאסקלאס הוא משחק ילדים. מקורו של המשחק בבריטניה שבתקופת האימפריה הרומית[דרוש מקור]. החיילים הרומיים היו צריכים לרוץ בשדה הקרב עטויים שריון מלא, והאמינו כי משחק בקלאס ישפר את תפקוד רגליהם[דרוש מקור]. במאה העשרים נפוץ המשחק בעיקר בקרב בנות. משחק הקלאס image marelle 2.jpg המשחק מצריך אבן ושרטוט על הקרקע. השרטוט מתבצע בדרך כלל באמצעות גיר או אבן-גיר, או שהוא שרטוט מוכן מראש, המצוי למשל במגרשי משחקים.
ציטוטים
”עליתי לארץ בשנת 1936 כשעדיין לא קמה מדינת ישראל. כשעלינו, לא קיבלו את פנינו“