מאגר סיפורי מורשת

מדינת ישראל – עוד לא אבדה תקוותינו

נולדתי בשנת 1949 בירושלים, בירת ישראל. הורי – שניהם ילידי הארץ. אך משפחתו של אבי, עלתה לארץ ממרוקו. הם היו ממגורשי ספרד, שגורשו לאיטליה ומשם למרוקו, ועל כך אני רוצה לספר.

משפחתו של אבי, בראשה עמד סבי, מימון סודרי

לפני כ-500 שנה, עם גירוש יהודי ספרד, הגיעו אבותיו של אבי לאיטליה ומשם עברו למרוקו, לעיר סאפרו. בשנת 1919, עלו לישראל, כחלוצים. סבי מימון סודרי וסבתי פרסיאדה, התיישבו בירושלים. סבי עבד בעבודות מזדמנות, לפרנסת המשפחה וסבתי טיפלה ב-11 ילדיהם. במהלך השנים, עבר סבי, מימון סודרי לעבוד בישיבת פורת- יוסף, בעיר העתיקה שבירושלים והמשפחה כולה התגוררה במבנה הישיבה. הבנים למדו בישיבה והבנות למדו בביה"ס מחוץ לישיבה.

החיים בצל הערבים בעיר העתיקה

במהלך השנים, הערבים התנכלו ליהודים והציקו להם על מנת לגרשם מהמקום. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פסקו התנכלויות הערבים לזמן מה. צמוד לישיבת פורת יוסף היה סניף של ביה"ח משגב לדך וממול עמד מבנה בן- 2 קומות. את המבנה שכרו 3 בחורים ישראליים והייתה עליו שמירה של 24 שעות ביממה, על ידי שומר ישראלי חמוש בנשק בלתי – ליגאלי. אחד הבחורים הגיע לישיבה והציע לסבי ולעוד תלמידי ישיבה להתגייס ללח"י וללמוד להשתמש בנשק חם. וכך- אחת לשבוע היו מגיעים אנשי הישיבה למבנה הסודי ושם לימדו אותם לפרוק אקדחים ורובים ולהשתמש בהם. אחרי כחודש של אימונים, הוכנסו בחורי הישיבה לחדר שהיה בו שולחן ועל השולחן ספר תנ"ך ושם נשבעו אמונים ללח"י.

תקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי, אסרו הבריטים על היהודים להחזיק נשק וערכו ביקורת פתע. ערב אחד, הגיעו לישיבה אנשי הלח"י ואמרו לסבי שהם נחשדים באחזקת נשק וידוע להם שהבריטים יערכו במבנה שלהם ביקורת פתע. מיד סבי הציע את עזרתו, הבחורים הביאו את כלי- הנשק שהיו ברשותם לישיבה, וסבי החביא את הנשק בתוך סליק שהוכן בארון הקודש.  וכאשר הבריטים הגיעו למבנה לא מצאו בו דבר. כשערכו חיפוש בישיבת פורת- יוסף, לא עלה בדעתם לערוך חיפוש בארון הקודש. סיפור זה קנה לסבי שם של גיבור ונאמן.

לקראת החגים, היה צריך להבריח לכותל המערבי שופר, אולם הבריטים ערכו חיפוש על כל מי שנכנס לאזור. סבי נתן שופר לבנו הקטן, עטף עצמו בטלית ויחדיו התקדמו לעבר הכותל המערבי, שם נערך חיפוש אצל סבי אולם לא אצל הילד הקטן. וכך עם סיום התפילה, יכלו היהודים שבמקום לשמוע את תקיעת השופר בכותל. ברור שהבריטים החרימו מידית את השופר, אולם קהל המתפללים שהיה במקום עמד למרגלות הכותל ושר את שירת "התקווה".

הלגיון הערבי

בשנים שלפני מלחמת השחרור, הלגיון הערבי- שהיה חטיבה צבאית שהקימו קצינים בריטים באמירות עבר הירדן בשנת- 1921, רצה את שטח הר – הצופים כדי לקצר את הדרך לירדן ולכן ערך פשיטות על האזור. בימים אלו שמרו 80 יהודים על ביה"ח שבהר הצופים שהיה נצור. מדי זמן עלו שיירות להר הצופים והביאו מזון, שתייה, תרופות וכד' לנצורים שם. גם אבי, ציון סודרי, הצטרף לשיירות שעלו להר – הצופים הנצור. למזלו של אבי, הוא לא היה בשיירה האחרונה שעלתה להר – הצופים והותקפה על ידי הערבים. בהתקפה זו נהרגו 78 רופאים, אחיות ויהודים נוספים שהיו בדרכם להחליף את הנצורים. באחת הפשיטות, הצליח אחד מבחורינו האמיצים לפגוע במנוע של משאית של הלגיון  הערבי, שעליה הייתה מכונת- ירייה. חיילי הלגיון הערבי ברחו והבחורים שלנו השתלטו על מכונת הירייה כמוצאי שלל רב. אחרי שעתיים החלה הפגזה חזקה של הלגיון על כל האזור. בינתיים, באמריקה התחיל מו"מ (משא ומתן) על הפסקת אש והוחלט להוריד את כל הנצורים מהר – הצופים.

מלחמת השחרור 

במלחמת השחרור, בשנת 1948, נמסרה העיר העתיקה לערבים על ידי הבריטים. אולם, לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967 כבש צה"ל את העיר העתיקה והיא הוחזרה לידיו של העם היהודי. יום לאחר סיום המלחמה הגיע סבי לעיר העתיקה לראות את מבנה הישיבה שבו גר ואת הסביבה שבה עברו עליו ועל משפחתו ימים רבים. ההתרגשות הייתה גדולה. סבי פתח בפעילות התנדבותית והתרמה לשיפוץ מבנה הישיבה והסביבה. ברבות הימים, עברה משפחתו של סבי להתגורר בכפר- סבא, שם עברה עליי ילדותי. אולם משנשאתי לירושלמי, חזרתי להתגורר בירושלים וכך הושלם מעגל החיים.

עבדתי 30 שנה בכנסת, הייתי קצינה במשמר – הכנסת והייתי גאה בעבודתי זו.

כיום יש לנו 3 ילדים ו8 נכדים מקסימים. נועה להב היא הנכדה השנייה שלנו.

הזוית האישית

דליה להב מספר את סיפורה לנכדתה נועה, בתכנית הקשר הרב דורי.