מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בסוף מלחמת השחרור ממצרים. העלייה הייתה חצי לגלית. היינו משפחה עמידה ונאלצנו לשלם לשלטונות המצרים כסף כדי לשחרר את אבא שלי. באנייה הגענו לצרפת, שהיינו שם כחודש ועלינו לישראל באנייה "ארצה".

 

העבירו אותנו לטירה – למעברה. שם היינו באוהל כחודש. התנאים היו מאוד קשים. ללא מים זורמים, וללא חשמל. הגשם חדר  לאוהל והיה לנו דלי שאסף את המים. כעבור חודש עברנו לדוד שלי ביזור, בבית נטוש של ערבים. אימא שלי הייתה אחות בקופת חולים ואבא שלי עבד על אנייה בחיפה. היו תקופות שראיתי את אבא שלי פעם בכמה חודשים. רוב הילדים שהיו איתי מצבם היה דומה והרגשנו טוב ביחד.

 

בית הספר היה שייך לזרם העובדים. חגגנו את כל החגים ביחד. לפני שעליתי דיברתי רק ערבית וצרפתית. את השפה העברית למדתי מהר מאוד אבל המשכתי לדבר ערבית עם סבתא שלי שגרה אתנו. לצערי הפסקתי לדבר צרפתית. אני זוכרת ילדות מאושרת כי כולם היו באותו המצב. להורים שלי היה הרבה יותר קשה כי הם ממש ירדו מבחינה כלכלית ממעמד עשיר, מכובד לקשיי פרנסה. אבא שלי שהפליג הביא לי מארצות הברית בגדים שלא היה לי נעים ללבוש אותם כי בארץ לא ראו כמוהם. הבאתי לבית הספר רק חצי תפוח עץ כי לא היה נעים לי מיתר הילדים. הילדים שחקו ברחוב, כולם ביחד. שיחקנו במחבואים בכל הכפר. היינו משחקים במורה ותלמידים. רק לצעקות ההורים לחזור הביתה היינו נפרדים.

 

כעבר 5 שנים עבנו לחיפה כדי להיות קרוב  לאבא שלי שהפליג באניות של חברת אל-ים. למרות שהיה קשה להורים שלי, כי הם זכרו את החיים הנוחים והטובים שבמצרים הם היו מלאי תקווה שיהיה טוב.

 

המקצוע שבחרתי אחרי התיכון, למדתי בסמינר גורדון למורים. התמחיתי בטבע והמורה הזכור לי עד היום הוא מנחם זהרוני. לצבא התגייסתי כמורה חיילת בטבריה, שנתיים נפלאות הם היו. אהבתי מאוד את התלמידים הראשונים שלי. כל יום היינו בכנרת והכרנו הרבה בחורים טבריינים. השתחררתי מהצבא ולמדתי באוניברסיטה בחיפה גאוגרפיה וספרות עברית.

 

אהבה ממבט ראשון הכרתי את בעלי לעתיד במקהלה העירונית של חיפה. הבנתי מיד שאני רוצה לקשור קשר רציני אתו. היה לו קול נהדר, ועד היום הוא שר במקהלה. התחתנו ואחרי שנה וחצי נולד בני הבכור זיו. שנה וחודשיים אחרי זה נולד בני השני שחר. המשפחה המורחבת שלי, יש לנו שני הבנים שלי היו ביחד ושחקו מאוד יפה. אני לא זוכרת דברים קשים ביניהם שנאלצתי להתערב. בכל החופשים שלי ושל בעלי היינו פנויים ולכן טיילנו הרבה מאוד לאורכה ולרחבה של הארץ. חגגנו את חגי ישראל עם המשפחה המורחבת: עם אחותי ומשפחתה עם גיסתי ומשפחתה.

 

מצבנו הכלכלי היה מניח את הדעת. רוב המשאלות יכולנו למלא, ואם לא הסברנו ודברנו הרבה מאוד. השתדלנו להיות תמיד קשובים לא התערבנו בחייהם אלא אם התבקשנו. שני הבנים שלי היו תלמידים טובים, חברותיים ונוחים. הבן הצעיר התחתן ראשון כשהיה בן 27 ויש לו 3 ילדים (אני אחד מהם) מתן הוא הנכד הבכור שלי. הבן הבכור התחתן שני בגיל 31 יש לו גם 3 ילדים והוא חי בארצות הברית.

 

אני מאד אוהבת את כל נכדיי. אני אוהבת להכין להם מטעמים לפי בקשתם, המרק הכתום שלי והמעמולים הם  שם דבר. כשמתן היה קטן ולא ידע לקרוא, אהבתי מאוד לקרוא לו ספורים בהטעמה וחצי הצגה. היה לנו טיול משותף של כל המשפחה המורחבת לקוסטה ריקה. היו לנו חוויות רבות. גם בארץ אנו מטיילים אבל לא מספיק לדעתי.   

 

תשע"ו