מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דידה עולה מרומניה לישראל

נועה וסבתא בזמן כתיבת הסיפור
אין
מרומניה לישראל

אני נולדתי ברומניה בעיר דרוחווי לפני 71 שנים, כלומר בשנת 1945. היינו שישה אחים ואחיות- 3 בנים ו-3 בנות, אני הייתי הילדה החמישית. בתקופה ההיא רק לבנים חגגו את טקס הבר מצווה, לא היה כזה דבר בת מצווה לבנות. לאחים שלי היה טקס בר מצווה בבית הכנסת בדורוחווי – הבית כנסת היחידי שם.

 העלייה לארץ ישראל

אמי נפטרה בפתאומיות בשנת 1958, היא הייתה בת 48. ואנחנו נשארו  יתומים מאם רקעם אבא. בשנת 1965 ב-31 לינואר יצאנו מרומניה אני אבי ואחי הקטן  והגענו לארץ ישראל, לארץ הקודש ב- 31 למרץ ב-1965. בשביל לעלות לארץ ישראל היינו צריכים למכור את כל המשחקים והרהיטים. עלינו רק עם מזוודה אישית קטנה ועם ארגז אחד, שהיו בו מצעים צלחות וסירים.

המסע לארץ היה ארוך ונמשך זמן רב. עשינו הפסקה של שבועיים באיטליה בנמל נאפולי ומם הפלגנו לאתונה ביוון לנמל פיראוס,. מנמל פיראוס  הגענו עד נמל חיפה שבישראל. מנמל חיפה נסענו עם אוטובוס לירושלים.

הקליטה הייתה מאוד קשה, לא היו לנו חברים מכיוון שהיינו עולים חדשים והלכנו לאולפן בית העם בירושלים, בשביל ללמוד עברית. שם באולפן הכרתי המון חברים שגם הם עלו מרומניה, באולפן הזה הכרתי את בעלי, שגם הוא עלה מרומניה. בירושלים קיבלנו דירה בשכונת התלפיות היינו על הגבול של ירדן בשביל מכיוון שמאל היינו עולים כל שבת לרמת רחל. מרמת רחל הייתה תצפית לגבול ירדן והיינו רואים את חיילים. היה קצת משעמם כל שבת לראות אותו דבר, אבל היינו באים בשביל הכיף. אחר כך היינו הולכים ברגל עד הכניסה לעיר העתיקה, שם היה הגבול, היה אסור להכנס לכותל המערבי!.

ב-9 ליוני 1966 התחתנתי ועזבתי את ירושלים ועברנו, אני ובעלי, לגור ברחובות. בשנת 1967 ב-23 אפריל נולד בני הבכור, הוא אבא של נועה-נתן, איתה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

לאחר חודשיים פרצה מלחמת ששת הימים ובעלי היה מגויס למילואים, לאחר שהודיעו לנו שניצחנו והכותל בידנו, כולנו שמחנו מאוד מאוד, אך הודיעו לנו שהרבה חברים של בעלי נפלו במלחמה ואז נהיינו עצובים. אחרי המלחמה, לאחר זמן מה עשינו טיול עם מכון וייצמן בכל השטחים המשוחררים, היינו בקבר רחל והיינו ברמאלה, בחברון ובעיר העתיקה. ביקרנו גם במוזיאון ישראל. אחרי כן, כל פעם היינו באים לפיקניקים בפארק הנדה ויערות ירושלים ותמיד היה לנו כיף.

בשנת  1970 ב-17 לפברואר נולדה בתנו חנה ומאוד שמחנו. נתן היה בן שנתיים וחצי כשבתנו חנה נולדה, טיילנו בצפון ובחרמון היינו בקיבוץ דן, קיבוץ אמירים, ובקיסריה  ועוד הרבה טיולים מסביב. בשנת 1975 נולדה לנו בת נוספת, טובי ומאוד שמחנו, נתן היה בן שבע וחצי וחנה הייתה בת חמש וחצי כשטובי נולדה. המשכנו  כל המשפחה לטייל  בארץ כמו שאהבנו. בעוד מלא מקומות. בעלי עבד במכון וייצמן ואני  ניהלתי גנון פרטי בבית, עם 5 ילדים כולל הילדים שלי.

ב-1 לאפריל 1992 בני נתן ואשתו התחתנו ונולדו להם 3 בנות- דניאל, טל ונועה. בתאריך 18 לדצמבר 1989, בתי חנה התחתנה ונולדו לה 6 ילדים: ליאת, הדס, רועי, עדי, בת-חן ושני. נכדתי ליאת התחתנה ב-15 לאוגוסט 2011 ונולדו לה 2 בנות: ליאם ואדל אני כבר סבתא רבתא. ב-20 למאי 2002 התחתנה בתי טובי ונולדו להם תאומים: תהילה ואליה בהפרש של 3 דקות. ונולדה להם עוד בת תמר בשנת  2005.

הזוית האישית

יש לי ב"ה יש 12 נכדים ו-2 נינות. מאוד נהנינו לעבוד יחד ולתעד את הסיפור.

מילון

דרוחוי
עיר ברומניה

ציטוטים

”תחשוב טוב יהיה טוב“

הקשר הרב דורי