מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה דבח לפני נשואי שם משפחתי היה נונו

נשואה למרדכי דבח משנת 1964 והתאלמנתי בשנת 2003 היה בעל נפלא שידע לקבל את החיים תמיד בצחוקים ובבידור ותמיד ידע לשמח אנשים גם בשעות האבל נתן להם להרגיש טוב

בת מרים ויוסף נונו . עלינו בשנת 1948 הייתי אז בת שנתיים גרנו במצרים .חינו חיים טובים מאוד היו לנו משרתת וכובסת סבי ואבי עבדו יחד בהפעלת אירועים לכל הזמרים של אז אום כלתום פריד אלאטרש ועוד וגם היו מארגנים את תכסי ההלויות והיה וידועים טוב במצרים בזמן המלך פרוק. ולפתע הכל השתנה היה פיצוץ ומהומות ומרפסת הבית התמוטטה וכל המראות של ארונות חדר השינה נשברו. הורי נבהלו. היינו אז משפחה של אבא אמא ועוד שלושה אחים. יחד שש נפשות ואז החליטו לעלות. לארץ בשנת 1948 לקחו אותנו למעברת פרדס חנה. היתה שממה. לא היו מים ולא חשמל. השתמשנו במנורת נפט שעשויה מזכוכית ופתליה ומהרוח היתה משחירה וכשבאנו לנקות אותה היתה נשברת כי הזכוכית היתה דקה מאוד. ובקשר למים היתה מגיעה מכלית גדולה פעם ביום והיינו לוקחים ג'ריקן וממלאים אותו וסוחבים אותו לבית שהיה מפחונים עקרבים וכל מני חרקים בשטח לא היו מקררים ולא חשמל היה קשה מאוד מאוחר יותר בשנת 1951 היתה שנה קשה החורף היה קר מאד ירד שלג והיגע עד 20 סנטימטר אז כבר הינו באוהליםו ואבי ז"ל היה עושה מהשלג כל מני צורת כדי שלא נרגיש את הקור אבי היה אדם חם ולבבי ודאג לנו מאוד הוא זה שטפל בנו בבית ואמי יצאה לעבוד אחרי שאבי נפגע מעגלה עם חמור שהיה מביא אוכל לבתי הספר ורגלו נפגעה קשה מאוד ושכב ושכב בבית חולים מלבן אז עוד לא היו בתי חולים בסביבה וזה היה בית החולים היחדי בזמו שאבי היה בבית חולים אמי היתה בהריון ויצאה לעבוד כדי לפרנס אותנו כי בזמן הזה לא היה כלום בבית המצב היה קשה וקשה מאוד לאמי במיוחד גם לדאוג לילדיים הקטנים ארבעה ובנוסף עוד בהריון ולצאת לעבוד בנקיונות של משרדים ובנקים לא היתה אז תחבורה כמו היום לחזור ברגל הביתה לדאוג לילדים לכבס ולכל הצרכים השונים בנתיים נולד אחי בשעה טובה ושמו בישראל אשר. אחרי תקופה עברנו לצריף ארוך בלי שרותים ומקלחת השירותים היו קליעה למטרה. בחוץ וגם המקלחת בחוץ שהיתה עשויה מארבעה קירות טרומים המיטות היו מברזל. המזרונים מקש. עם כל מני חרקים. כסאות לא היו  לנו. על ארגזים של תפוזים הינו יושבים ולא שולחן כמו שצריך אבל נוספו לנו בשעה טובה עוד שתי אחיות ונהינו משפחה בת תשע נפשות .הינו הולכים לבית הספר במרחק גדול מהבית אני והאחים שלי ברגל בשדות פתוחים מלאים בסביונים שהינו עושים מהם שרשרת מחברים אותם יחד אחד בתוך השני בשעות הבוקר המוקדמת וזו היתה חוויה נהדרת להתרוצץ ולרוץ בשדה הפתוח שעד היום אני ואחיי נזכריים בה מדי פעם .אבל לפני שיצאנו לבית הספר יצאתי עם אמי לעבודה שלה לעזור לה לנקות את המשרדים כדי שתוכל גם היא לחזור הביתה לאחי הקטנים ואחרי זה היתי הולכת לבית הספר .בחופש הגדול הינו בונים לנו עגלות מקרשים ופחים והולכים לקטוף סברס במקל ארוך וקופסאת שמורים ומוכרים אותם בבני ברק.מוכרים לפי אחדיים מקלפים בידיים אחד אחד וכך הינו חוסכים כמה גרושים לקנות כמה דברים לבית הידיים שלנו היו מתמלאים בקוצים של הסברס ולפעמים גם הגוף והינו מוצאים אותם עם פנצטה ולפעמים לא יכולנו להוציא קוץ או שניים וזה היה קשה וההרגשה איומה דוקר וכואב ולפעמים נוצר מוגלה .וכך גדלנו ובשנת 1962 עברנו בשעה טובה ומוצלחת לבנין שקראו לו שיכון בבניו של ארבע קומות בלי מעלית בנין ארוך וזה היה ברחוב המכבים בין פרדס כץ לבני ברק

ההורים

עם הבעל ז"ל 

החיים ממשכים ואנחנו גדלים ואז מגיע אביר על סוס לבן. מאוהבים מתחתנים ומביאה לעולם ארבעה ילדים נהדרים כיום הם נשואים עם ילדים

חנה נשואה לאבי דניאל ולהם שלוש בנות מיטל שני וים

שלמה נשוי לעדנה ולהם ארבעה ילדים מורדכי אליאור אושר והדר שני בנים ושתי בנות

יוסי נשוי לורד ולהם ארבעה ילדים נוי מורדכי רועי ורון בת ושלוש בנים

מרגלית נשואה לאבי מנשה ולהם שלושה ילדים יוסי שיר ושלו בת ושתי בנים