מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של אהרון בקריית מלאכי

סבא ואורן
סבא מסומן בצבע שחור
הקושי בילדות

הוריי עלו בשנת 1950 למושה אליפלט, למעברת קסטינה. הגענו בשנת 1952 וגרנו בצריף עץ בגודל 32 מטרים. היינו 11 אחים, אבא ואימא, סבא וסבתא ללא חשמל ושירותים שהיו במרחק מהבית. אני נולדתי בשנת 1953 ביום גשום מאוד ללא כבישים וללא שבילים. אבא שלי ואחי הלכו בלילה להביא את המיילדת. כשהם חזרו לבית אבא שלי נפל לתוך הוואדי. הסיפור הזה ליווה אותי הרבה שנים. אני עבדתי בכיבוי אש והתחנה הייתה יחד עם מד"א.

בכל פעם שראתה אותי המיילדת היא הייתה צוחקת. אז אני אמרתי לה: "אום סלים (אמא של סלים), "למה את כל הזמן רואה אותי וצוחקת?". היא ענתה לי: "אני ילדתי מאות בחורות מקריית מלאכי ורק את הלידה שלך אני זוכרת, כי ראיתי את אבא שלך נופל בוואדי ואני ואחיך רק צוחקים".

בילדותי למדתי בבית ספר האחים שנמצא בקריית מלאכי. בית הספר נקרא על שם צבי ואפרים גובר שנפלו במלחמת השחרור. בקריית מלאכי היה מקום בשם מעברת קסטינה, בשנות ה-50 עד שנות ה-60 לא היו כבישים אנשים גרו בצריפונים ובפחונים ואז בשנת ה-60 התחילו לבנות בתים מאבן ואז בשנת 1968 עברנו לדירת שיכון. בחצר שלנו היו עזים, כבשים, תרנגולות וברווזים.

לאחר שסיימתי את הלימודים למדתי בתיכון קריית מלאכי ולאחר מכן למדתי מקצוע נגרות ולמדתי פעם בשבוע באשקלון באורט חניכים. התגייסתי לצבא בשנת 1972. לאחר הטירונות עשיתי קורס נהיגה בטירת הכרמל ולאחר מכן הוצבתי בפיקוד דרום בתור נהג, בלשכת האלוף אריאל שרון. לאחר מכן עברתי לאוגדה שריון אשר צלחה את התעלה ביום כיפור.

 כבאי – כוחות ההצלה

לאחר שחרורי התגייסתי לשירות הכבאות. שימשתי ככבאי במשך 35 שנה. כיום אני פנסיונר ועוסק בתחביב נגרות. גר בקריית מלאכי ברחוב יצחק בן צבי.

הזוית האישית

אהרון מספר לנכדו אורן את סיפור ילדותו.

מילון

אום
אמא של... בשפה הערבית

ציטוטים

”היינו 11 אחים, אבא ואימא, סבא וסבתא ללא חשמל ושירותים שהיו במרחק מהבית“

הקשר הרב דורי