מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי נולד ב- 10 ביולי 1912 בעיירה פירליציבבסרביה. אימא שלי נולדה ב- 9 בנובמבר 1914 בעיירה קומרטבבסרביה.

אימא שלי התקבלה לשתי פקולטות באוניברסיטת בוקרסט. בגלל האנטישמיות ברומניה היא חששה שלא תתקבל בכלל ולכן נרשמה לשתי פקולטות, בתקווה שתתקבל לאחת מהן. בסופו של דבר היא התקבלה לשתי הפקולטות. האחת משפטים והשנייה ספרות ושפה צרפתית. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית ברומניה.

בשנת 1940, כשהרוסים כבשו את בסרביה, היא נשלחה על-ידי המפלגה לקישינב לקבל את פני הרוסים. היא עבדה כתובעת בפרקליטות העירונית, שם היא הכירה את אבא שלי שהיה עורך דין. הוא סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת יאסי.

בזמן עבודתה של אימא שלי בפרקליטות הגיע לידיה תיק של משפחה יהודית. אב המשפחה היה אסיר ציון במחנות עבודה של סטלין בסיביר. הרשויות רצו לזרוק את המשפחה מהחדר הקטן בו הם גרו, כדי לתת את החדר הזה לחייל רוסי. היא פשוט העבירה את התיק לערמת התיקים הסגורים כדי להציל את המשפחה, תוך כדי סיכון חייה וחיי משפחתה. אימא של המשפחה חזרה הביתה ואמרה לילדיה תזכרו את השם איטה שנדרובסקי. היא הצילה אותנו ואנחנו נשארים בחדר שלנו.

40 שנה אחרי כן, כשעלינו לארץ, היינו במרכז קליטה בירושלים, פתאום מישהי דפקה בדלת עם זר פרחים. היא ביקשה לראות את איטה שנדרובסקי. זו הייתה הבת של אותה אישה, אשתו של אותו אסיר ציון, שבאה להודות לאימא שלי על כך שהצילה אותם לפני  40 שנה. היא כתבה מאמר בעתון שנקרא "פרחים אחרי 40 שנה". תמיד הדלת הייתה פתוחה בבית לשכנים, לחברים וקרובי משפחה. כולם באו להתייעץ עם ההורים שלי, גם החברים שלי היו מספרים את הסודות להורים שלי. במשפחה תמיד לימדו אותנו שצריך לדעת לתת ולעזור לאנשים.

בבית של ההורים דיברו רומנית ואידיש. הם התחילו ללימוד רוסית רק בשנת 1940 כשהרוסים "שיחררו" את בסרביה, אבל אנחנו דיברנו רוסית. התביישנו לדבר אידיש בגלל האנטישמיות.

כשהייתי ילדה אהבתי לאסוף בולים. אספנו כמה ילדים יחד. אהבתי מאוד לרקוד ולקרוא והשתתפתי בחוג לדרמה. בגיל מבוגר יותר אהבתי מאוד תיאטרון. היה לי אוסף של תכניות של ההצגות שראיתי בתיאטראות הגדולים והמפורסמים ברוסיה. עכשיו אני אוהבת לטייל בעולם וללמוד שפות זרות.

אני מורה לאנגלית, לימדתי במכללה למנהל בתיכון אורט. אני ממשיכה ומלמדת אנגלית עד היום בבית ספר "מופת" בירושלים.

מרכז קליטה – מוסד מגורים בו מתגוררים עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל. זו שיטת דיור ייחודית לישראל, שמטרתה לאפשר לעולים החדשים להתאקלם, בסביבה תומכת, בחברה הישראלית במסגרת תהליך הקליטה. מרכזי הקליטה ממוקמים לרוב במקומות מרכזיים בערים השונות. ברוב מרכזי הקליטה ניתן ללמוד את השפה העברית במסגרת אולפן.(ויקיפדיה)

תשע"ו   2016