מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי – עלייה והתיישבות

אני פרידה, סבתא של אגם אמסלם מספרת את סיפור עלייתי ארצה עם הוריי ממדינת אירן (פרס) בשנת 7/1950:

הגענו משפחה בת 6 נפשות: סבתא (אמא של אבא), הוריי, אני בת שנתיים, ושניי אחיי: אחותי בת 6, אחי בן 4 ואימי הייתה בהריון מתקדם. הוריי שאפו מאוד מתוך ציונות לעלות לארץ ישראל וגם כי חוו התנכלויות.

בטרם עלייתם שהו חצי שנה במתחם מחוץ לעיר על יד בית העלמין בתנאים מחפירים ובאוהלים והמתינו למטוס שהגיע מהארץ לאסוף אותם ולהביאם לארץ הקודש. המטוס שהגיע היה רעוע והתפללו שיגיעו בשלום לארץ. כשהגיעו נחתו "בשער העלייה" נישקו את האדמה וברכו אותה. הוריי הגיעו ללא כלום, השאירו את כל רכושם בפרס ובאו עם מזוודה אחת עם מספר מצומצם של בגדים ומספר ספריי קודש מסבא. עם נחיתתם נתנו להם מספר אפשרויות מגורים, כמובן באוהלים בצפון הארץ או בדרום או בכרכור. אבי לאחר שנסע לראות את המקומות שהציעו לו, בחר לגור במעברת כרכור– האלון הבודד.

אחרי זמן קצר ששהינו בארץ אבי נקרא לצבא ושירת ברמת הגולן שעדיין היו שם הפגזות על הישובים למרות שבשנת 1948 המדינה קיבלה עצמאות. גם בכרכור היו מספר אירועים של פדיונים ומסתננים שגנבו מהוותיקים. בלילות לא הסתובבו ברחובות כי עדיין היה מפחיד. התנאים במעברה היו קשים ביותר: לא היה חשמל ומים באוהל, היה עלינו להביא מים מהברזייה והמקלחות והשירותים היו ציבוריים. במעברה היה קרוואן ובו מכולת. כל המשפחה קיבלה הקצבה לתלושים על מנת לקנות במכולת. הייתה מרפאה וגנון לילדים קטנים.

אחרי שבועיים במעברה נולדה לי אחות. עם כל הקשיים שחווינו במעברה היו גם ימים של חיי חברה, ערכנו מסיבות, חתונות, שיחקנו משחקים. מרגע שאבי הגיע ארצה הוא עבד כצבעי ואמי הייתה עקרת בית. אבי רכש בית בכרכור בתל שלום לאחר כ 5 שנים ששהו במעברה. אנו הילדים גדלנו וכולנו למדנו בבי"ס ממלכתי כרכור. אנחנו 8 ילדים במספר – כולנו למדנו, רכשנו מקצוע, עבדנו, התחתנו, נולדו לנו ילדים ואנו סבים וסבתאות לנכדים מקסימים.

הזוית האישית

אנו אמסלם אגם, הנכדה ופרידה בן שמעון הסבתא השתתפנו יחד בתכנית הקשר הרב דורי. סבתא סיפרה לי את סיפור עלייתה ארצה ואת ההסתגלות לחיים בארץ.