מאגר סיפורי מורשת

שמי לוי דבורה סבתא של הלל, אני משתפת בתכנית הקשר הרב דורי בביה"ס הרא"ל עם נכדתי. הלל היא נכדתי השלישית בגודלה מבין שנים עשר הנכדים שיש לי כיום. לצערנו הסבא אורי נפטר לפני לידתה של הלל. הלל היא נכדה מצד הבן עמיר.

נולדתי בשנת 1952 בעיר תל אביב.

 

הורי הגיעו מלוב אשר נמצאת ביבשת אפריקה. הורי עברו תלאות רבות עד אשר הגיעו ארצה, הם נאלצו לעזוב את לוב לאחר שהיו פרעות ביהודים. הם גם סבלו מאוד מהפצצות של הגרמנים על לוב ובית סבי בלוב הופצץ ע"י הכוחות הגרמניים שפלשו ללוב.

הורי עם רוב הקהילה שבטריפולי החליטו לעלות ארצה .העליה הייתה כרוכה בקשיים רבים. הם עלו באניות והגיעו לאיטליה אשר באירופה. הם שהו באיטליה כמה שנים ואז עלו ארצה שוב באניית מעפילים, ובדרך ארצה אמי כרעה ללדת וילדה את אחי גדעון בשנת 1948.

עם הגיעם ארצה הופנו אל המעברות אשר נמצאות ליד העיר רעננה. יצוין שהחיים במעברה ללא חשמל ומים היו קשים מאוד בפרט לאימי שהייתה אחרי לידה והיו עוד 7 ילדים קטנים וסבתא שהייתה חלק אינטגרלי מהמשפחה. משפחתי עברה לגבעתיים בשכונת מונטיפיורי ושם נולדו עוד 5 ילדים קטנים. אני הסבתא דבורה מספר 9 מבין שנים עשר הילדים שנולדו.

מאחר ואבי היה רב מוהל ושוחט בלוב, הוצעה לו משרת רב במושב חצב אשר בדרום ליד הקיבוץ חפץ חיים. השנה הייתה 1960.הייתי בת ארבע כשהגענו למושב חצב. במושב לא היו תנאים טובים. לא היו תשתיות של כבישים טלפונים ובכלל החיים היו קשים מנשוא. כלי התחבורה במושב היו סוס ועגלה.

 

כילדה במשפחה ברוכת ילדים שניים עשר ילדים היינו בבית בנוסף לסבתא שהייתה חלק מן המשפחה כי סבא נפטר בלוב בהיותו צעיר. אבי היה הבכור מבין הילדים של סבתא והדבר היה מובן מאליו שאבי דאג לה בכל המובנים. סבתא הייתה דומיננטית בחיינו ועל פיה ישק דבר. לבושה של סבתא היה לבוש מסורתי שהיה נהוג אצל נשים בלוב.

 

שלט כניסה למושב חצב  נוצר על ידי מעלה היצירה

 

החפצים שהיו בבית

היה לנו מקרר שתא ההקפאה היה צריך לשים בו בלוק של קרח על מנת שיצנן לנו את האוכל. אמא שלי בישלה על פרימוס ופתיליה שהיו אמצעי הבישול באותם הימים. יצוין שהאוכל היה טעים מאוד מאחר והוא בושל שעות רבות.

 

במושב היה איש עם סוס ועגלה שהיה מוכר לנו כל יום לחם. אני זוכרת שביום שישי אבי היה קונה שתיים עשר חלות לשבת. יצוין שהחלק הארי בארוחת שבת היה תיבול החלה באוכל שאמא הכינה. היא הכינה חריימיה תבשיל דגים שבדרך כלל זה היה סוג של פילה. כמו כן אבי היה שוחט וקנה עוף לשבת ואנחנו הבנות היינו מורטות את הנוצות ואמא הכשירה את העוף ובישלה מרק מעוף אחד שהיה צריך להספיק לכל המשפחה.

במקרה הטוב עלה בגורלי לאכול חתיכת גרון.

 

היה לנו כד גדול שאמא הייתה חולבת את הפרה כל בוקר והייתה נותנת לנו לשתות לפני לכתנו לגן או לבית הספר. בבית הספר היו לנו מורות חיילות שבאו ללמד אותנו. לא פעם הן היו באות ללמד את הורינו קרוא וכתוב. אביב ידע לקרוא ולכתוב מאחר והיה רב בלוב ואילו אימי לא ידעה קרוא וכתוב. עם זאת הייתה לה אינטליגנציה מרובה וידעה לחנך לדרך ארץ וקיום מצוות. עם השנים השתכללו החפצים שהיו בביתנו למשל היה בקבוק סיפונלוקס שבו היינו מכינים גזוז. משקה של סודה עם מיץ פטל, והיה לנו ארגז לאחסון הלחם.

החגים בבית 

החגים היו זמנים של שמחה רבה בבית אף על פי שהעוני הרב לא אפשר קניית מוצרים רבים. עצם העובדה שהיה לנו חופש מבית הספר והתכונה סביב החג הייתה רבה, דבר זה גרם לשמחה רבה. החג המשמעותי ביותר שחגגנו היה חג הפסח. תכונת החג החלה בזה שאבי קנה לכבוד החג כבש שהיה מיועד לשחיטה ערב פסח ממש כמו קרבן פסח שהיה נהוג ביציאת מצרים. ההכנות לחג כללו כמו בבתים רבים בארץ ניקיון ועם זאת אמי וסבתי פרקו את המזרונים שעליהם ישנו ואת הצמר אווררו בשמש.

כמו כן אמי קלתה וטחנה פולי קפה שהיו מיועדים לחג. והכינו רסק עגבניות שיבשו בשמש (לא משנה שהיו המון זבובים עליהם).  בערב בדיקת חמץ הבית היה ממורק וכל הכלים הוטבלו וכן הגיעה שעת שחיטת הכבש אני כילדה לא יכולתי לראות את המחזה. היה לי קשה מאוד לראות כיצד שוחטים את הכבש בפרט שנקשרנו אליו במשך חודש מאז שנקנה. לאחר השחיטה אבי פשט את עורו ועוד באותו לילה הייתה חגיגת מנגל בחצר הבית. יצוין שכמעט בכל בתי המושב נהגו לשחוט כבש.

כיום במבט לאחור זה נראה לי קצת טקס פגאני. ערב פסח ריח התבשילים הרבים ועריכת השולחן לסדר שכלל סלסלת נצרים גדולה שהייתה מקושטת בעלי ופרחי הדרים שהפיצו ריח בכל הבית המפות הלבנות שחלקם היו סדינים לבנים ואווירת החג המיוחדת  זכורה לי כאחת החוויות שנצרבו בי. 

 

מושב חצב: "חָצָב הוא מושב עובדים באזור השפלה, אשר נוסד בספטמבר 1949, ברובו על ידי עולים מטריפולי (לוב), ונקרא בראשיתו "מסמיה החדשה". המושב הוקם על שטח של 5,500 דונם של אדמות מסמיה. לכל מתיישב ניתנו 30 דונם וכן נבנו לולים ורפת לשישים ראש בקר. רוב תושבי חצב מתפרנסים בעיקר מגידולים חקלאיים (פירות, ירקות, פטם)". ויקיפדיה

 

תשע"ו