מאגר סיפורי מורשת

נילי אורבך מספרת לנכד אלון

נולדתי בשנת 1943 על הר צופים, בירושלים, עם אחותי התאומה אלישבע, אמי נעזרה בסבתי כדי לגדל אותנו. כעבור שנה עברנו לרמת גן, גרנו בעליית גג, בחדר אחד עם מטבח קטן וארבע מיטות, בזמן שירד גשם המים דלפו מהגג.

למדתי בבית הספר היסודי "הגבעה", ובבית הספר התיכון "דביר", כעבור תשע שנים עברנו להתגורר בדירה יותר מרווחת, בשיכון הוותיקים, ברמת גן. אבי עבד בשתי מקומות עבודה בכדי לפרנס את המשפחה ובנוסף היה מביא עבודה הביתה של הרכבת מוצרי חשמל קטנים, כולנו עזרנו לו להשלים את העבודה כדי שיוכל לסיים אותה בזמן.

 

את רוב ילדותינו בילינו בצופים, כולל הדרכה עד כיתה י'ב. לאחר מכן שירתתי בצבא בחיל החימוש, זו הייתה חוויה מאוד נעימה. בתום השירות הצבאי, מיד התחלתי לעבוד במשרד הביטחון, במשרדים שהיו ממוקמים בשטח נמל תל אביב. היינו אחראים על כל הייבוא של כל המוצרים הביטחוניים של צהל.

 

שם הכרתי את בעלי ישראל. אנחנו חיים ביחד 49 שנה באושר ובשמחה, עד היום. הקמנו משפחה נהדרת, של שלושה ילדים, עם תשעה נכדים, חלקם כבר בוגרים.

 

בשלב שהחליטו לסגור את המשרדים באזור נמל תל אביב, המשרדים עברו לקריה בתל אביב ואני עזבתי.

הקריה בתל אביב  "הקריה , הוא שמו של מתחם במרכז העיר תל אביב-יפו המשמש כיום את צה"ל, משרד הביטחון, משרדי ממשלה וגופים ממלכתיים אחרים.  בחלקו הצפוני של המתחם שוכן בסיס המטכ"ל – מחנה רבין, על שם רב-אלוף יצחק רבין. בשפת היום יום משתמשים במונח הקריה כדי לתאר את מחנה רבין."

העדפתי לעבור לעבוד במשרד פרסום ויחסי ציבור. לאחר הנישואים גרנו בשכונת בבלי, בתל אביב. בשכונת בבלי, נולדו שלושת ילדינו. שתי בנות ובן, שרית, קרן ושחר.

היום אני גרה ברמת אביב ברחוב סטימצקי עם בעלי ישראל. אני משתתפת השנה, תשע"ה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר רמת החייל יחד עם נכדי האהוב אלון, ביחד מתעדים את הסיפורים.