מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה  –  סבתא של אלעד ברגר.

טובה – גיטל היה  שם סבתי מצד, אבי שלמה, שנספתה בשואה. שם החיבה שלי הוא "ללושה" פירושו בובה בפולנית. שם משפחתי מהבית הוא קלינמן שפירושו: איש קטן (רוב בני המשפחה הם אנשים קטנים). שם הנישואין שלי הוא מן שבמקור היה פרידלנדר. השם מן ניתן למשפחה בעקבות חכמתו של הסבא רבא של בעלי יונתן – יעקב מן שהיה איש עבודה וגם חכם גדול בתורה. אמרו עליו שמילותיו הם כמו המן מהשמים….

נולדתי בפולין בעיר קו'וצקו בשנת 1948

אני בת יחידה להורים ניצולי שואה, (זה לא היה קל כלל ועיקר). תמיד קינאתי בילדים שהיו להם אחים  וחלמתי שיהיה לי אח או אחות.

למדתי בבית ספר לא יהודי בו לא אהבו יהודים והציקו לי. הייתה לי מורה מקסימה שאהבה אותי מאד ואני בקשר איתה עד היום. לפני כמה שנים ביקרתי אותה ובבית בו גדלתי.

העיירה שגרתי בה הייתה מאוד יפה. גרנו מול חורשה גדולה. בסתיו היינו מתחבאים בתוך עלי השלכת, ובחורף היו מסיעים אותי על מזחלת בשלג ושגדלתי החלקתי על הנהר הקפוא.

הבית היה גדול ומרווח,היה לי פסנתר עלי ניגנתי, רקדתי בלט והורים שאהבו אותי ודאגו לי על כל צעד שעשיתי.

על פני השטח החיים נראו יפים ונעימים אבל הפולנים שנאו את היהודים. בית הכנסת היה מוסתר בתוך בית דירות בגלל שהיהודים פחדו מהגויים שלא יציקו להם. שיחקתי עם חברות בחוץ אבל מעולם לא הרשו לי לצאת לבד. המאכלים שאהבתי מאוד הם: כיסונים ממולאים וכרוב ממולא.

השיר ששרנו בפולין שזכור לי הוא "סטו-לט" ופירושו 100 שנה…. בבית הספר הרגשתי שלא אוהבים את היהודים וחלק מהחברות שלי לא היו מוכנות להודות שהן יהודיות. היו שיעורי דת שאליהם היה נכנס כומר ואני הייתי יוצאת מהשיעורים כאשר התלמידים הסתכלו עלי במבטים עוינים. גם מנהלת בית הספר לא אהבה אותי וסירבה לתת לי פרס שקיבלתי בתחרות המחברת היפה ביותר.

העלייה לישראל

בשנת 1957 כשהייתי בת 9, האנטישמיות התגברה. החליטו ההורים שלי לעלות לארץ ישראל. זה היה מאד מרגש… נסענו ברכבת לוורשה ואני זוכרת אותה הרוסה לחלוטין ממלחמת העולם השנייה. מוורשה המשכנו ברכבת לאיטליה ובנאפולי עלינו על אונייה בשם פרינציפה. אחרי שבוע ימים של שיט הגענו לחיפה. אנשי הסוכנות רצו לשלוח אותנו לירוחם אבל אבא שלי התעקש להגיע לירושלים שאוכל ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון. דמיינתי לעצמי שבארץ ישראל התפוזים גדלים ברחובות…וקצת התאכזבתי… הגענו על בית מזמיל  – קריית יובל  שם גרנו שנה בשכונת אסבסטונים…

לא היה לנו חשמל. היו לנו עששיות נפט,מקרר עם קרח ואמי בישלה על פרימוס.

באותה שנה עלו הרבה מאוד עולים מארצות שונות. היו לי חברים ממצרים, עירק, פולין, הונגריה, רומניה, רוסיה ועוד.. וכל אחד דיבר בשפה שלו…(ממש מגדל בבל). אחרי שנה עזבו את שכונת האסבסטונים  ועברנו לשכונת עולים חדשים בקרית היובל. כמעט כל החברים שלי היו עדיין עולים חדשים אבל היו גם מעט צברים. את השפה לא ידעתי והיו לי מקרים מאד מצחיקים של הבנה לא נכונה של מושגים: למשל דבורה הנביאה – חשבתי שזו דבורה או חצי שבט מנשה חשבתי שהוא חצי בן אדם…. יחד עם זאת הייתה זו תקופה מאד יפה בחיי.

שיחקנו בהמון משחקים מחוץ לבית כמו: תופסת, קלאס, מחבואים. קראתי הרבה ספרים. בהתחלה בפולנית אך מהר מאד עברתי לעברית..מאד אהבתי ללכת לספרייה. למדתי בבית ספר "גרשון אגרון" בקרית יובל, בנוסף למקצועות הרגילים כמו :עברית חשבון תורה… למדנו חקלאות, בישול, תפירה, אריגה, והבנים למדו נגרות.

הכי מפחידות היו ההכתבות בעברית…השפה העברית לא דומה בכלל לפולנית…. למדתי פסנתר בקונסרבטוריון בירושלים, התעמלות בפועל ירושלים ושחייה בי.מ.ק.א  בירושלים. למדתי ב"תיכון ליד האוניברסיטה" עד כיתה י"ב.

ההתייחסות לעולים החדשים לא הייתה תמיד חיובית והדבר הטוב שקרה  לי שם הוא שפגשתי את בעלי יונתן, סבא של אלעד. הורי שהיו ניצולי שואה לא הסכימו בשום אופן שאלך לצבא לכן הלכתי לעתודה…עד היום אני לא סולחת להם על כך….למרות שאני יכולה להבין את הפחדים שלהם… למדתי באקדמיה למוזיקה פסנתר ובאוניברסיטה העברית תולדות האמנות.

שנים רבות הייתי מורה לפסנתר-ההורים שלי בחרו בשבילי את המקצוע למרות שאני רציתי ללמוד ביולוגיה…שנים רבות התנדבתי בארגון "יד שרה" במחלקה ל"יחסי ציבור" ומאוד אהבתי את המקום ואת האנשים…אני חושבת שבחרתי לתרום למדינה שלי במקום השירות הצבאי שלא אפשרו לי לעשות. חוויתי את מלחמת ששת הימים,ואת מלחמת יום הכיפורים וכל שאר המלחמות בלבנון ובעזה…

יש לנו 4 בנות נשואות ו – 12 נכדים. לשמחתי כולן גרות בארץ רובם בגוש עציון. אנחנו נפגשים לעיתים קרובות במסיבות משפחתיות ואירועים אצלנו בבית בכל חג.

אני נוסעת הרבה לחוץ לארץ, מטיילת בכל העולם. הייתי: בדרום אמריקה, בצפון  אמריקה, יפן, אירופה, אפריקה, ניו זילנ, אוסטרליה והתוכניות עוד רבות. ..עם צאתי לגמלאות אני שומעת הרצאות  וקונצרטים,לומדת בקורסים מעניינים, בנושאי קולנוע ותיאטרון.

אני ומבלה עם הנכדים בכל הזדמנות ומקדישה להם די הרבה מזמני: אנחנו הולכים יחד לתיאטרון, לקולנוע,למוזיאונים.. שומעים יחד קונצרטים ..ותמיד מחפשים סיבה למסיבה… אני אוהבת מאד לטייל בארץ עם הילדים והנכדים והם לומדים לאהוב אותה דרך הרגליים.

הזוית האישית

טובה מן: מאד התרגשתי כאשר הנכד שלי מצא את הרחוב והבית שבו נולדתי בקלוצקו. פרויקט מרגש שמחזק את הקשר הנפלא שלי עם אלעד