מאגר סיפורי מורשת

רוחמה סבתי נולדה ב 5 בספטמבר 1948 בכפר אלישיב שבעמק חפר. הם דיברו עברית והיא זוכרת את הבית שהיה קטן מאוד והם חיו כל האחים בחדר אחד. הם היו שומרי שבת, לאביה היו קוראים יוסף הוא עבד במשרד החקלאות והיה חייל בצבא. לאמה  קראו צביה והיא הייתה עקרת בית. היו  להם תשעה אחים והם גידלו המון חיות כמו פרות תרנגולות עזים ואווזים והיו להם הרבה שדות.

היו לה ארבע סבים שכל הזמן פינקו אותה ואהבו אותה קצת יותר מכולם והיא לא הפסיקה לשיר ולפעמים לשחק בתאטרון היא למדה בבית הספר באלישיב.

 

 

 

 

מאלישיב  עברה להודיה  שליד אשקלון. ומשם לאינות שם היא למדה להיות אחות ובשנת 1968 בצבא היא התגייסה ותפקדה כאחות בהרבה מלחמות כמו מלחמת ששת הימים

 

סבתא  זוכרת איך כמויות של אנשים עולים לכותל כל שבת. וכל לילה כל החיילים היו מתאספים ומתקרבים לשמוע את סבתא שלי שרה שירים ישראלים כמו שהיא אוהבת. סבתי הייתה הראשונה בכפר שלה שהתגייסה לצה"ל בלי להודיע לאמא שלה וכשהיא סיפרה לה היא התרגשה  ושמחה מאוד.

 

בצבא היא הייתה מצטיינת ופעם אחת היא טיפלה לבדה בגדוד  שלם מכיון שהרופא לא היה יכול להגיע באמצע מלחמה, כולם אהבו אותה. מאוחר יותר היא נלחמה גם בסיני ושם התייחסו אליה כרופאה והיא הייתה עצובה מאוד כאשר הודיעו לה שהיא שהיא משוחררת.

 

סבתא הולידה שתי בנות ששמותיהן היו דנה וירונה היא טסה לדרום אפריקה ושם היא חיה 5 שנים ושם היא הולידה את אמא שלי פני על שם סבתא רבה שלי וכשחזרה לארץ הולידה גם את טל הדוד שלי.

 

 את סבא שלי היא פגשה בארוחה, היא בהתחלה לא הבינה אבל בסוף הם הם פגשו והוא לא הפסיק לקנות לה מתנות ובסוף הם התחתנו וגרו ביחד המון זמן עד שהתגרשו,  סבא שלי עבר לגור בצפון בקיבוץ אפיקים וסבתא שלי עברה לגור בירושלים עד היום.

 

אֶלְיָשִׁיב הוא יישוב בעמק חפר, אשר הוקם על ידי קבוצת עולים מתימן ב-13 בנובמבר 1933. אלישיב היה המושב הראשון של יוצאי תימן בארץ ישראל.

 

תשע"ו  2016