מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בירושלים בתחילת מלחמת העולם השנייה, גדלתי בנחלאות ולמדתי בבית הספר פרטי יחודי למשפחות שמוצאן מגרמניה שקראו לו חורב. בילדותי אהבתי להסתובב ברחובות ירושלים , להשתכר מהאווירה הקסומה וממבניה המיוחדים. הבריטים שלטו אז הארץ ורוב הערבים היו כרוכים בעוצר. חיילים בריטים רדפו אחרי מפירי העוצר ברחוב כשהם רכובים על טנק במורד הרחוב שלנו שהיה כולו  מדרגות, הטנק איבד שיווי משקל ונפל לנו לחצר.

כתלמיד בבית הספר חורב למדתי בסניף מול בית החולים ביקור חולים הייתי אז בכיתה ג' כאשר אני חווה את המתח העצום ששרר אז בארץ. היו אז שני מוקדי התנכלויות ליהודים האחד מצד הבריטים, חובשי הכומתות השחורות אשר הניחו מכוניות ממולכדות במקומות שונים בירושלים הגורם השני היו הערבים שפרעו בישובים יהודים ברחבי הארץ. עדות לכך הייתה גופות החללים והפצועים שהובאו לביקור חולים כמעט מידי יום כאשר אנו הילדים עדים לכך.

באמצע שנת תש"ח הוטל מצור על ירושלים הערבים כיתרוה מכל עבר והעיר הייתה מופגזת מכל עבריה. תושבי השכונות הקיצוניות בירושלים עברו למצוא מחסה אצל קרובים וחברים למרכז. בדירה שלנו בת שני החדרים הצטופפו ארבע משפחות , החלונות נאטמו בשקי יוטה מלאי עפר כמגן מפני הרסיסים.

לא היו מים, המים חולקו במשורה מכיוון שצינורות שספקו מים מראש העין נותקו. אני כילד בן 9 הייתי הולך ומקבל את מנת המים שהיה פח ליום גם האוכל חולק במנות בגלל העוצר שהוטל על העיר.

הפרימוס משל וכיפה, באמצעותו בשלנו, חיממנו מים, תוך כדי חימום החדר.(הוא היה כירים,בוילר ומזגן).

הזוית האישית

סבא וסבתא ביחד בצעירותם

בילדותי אהבתי להסתובב ברחובות ירושלים , להשתכר מהאווירה הקסומה וממבניה המיוחדים