מאגר סיפורי מורשת

יונתן נכדי,

זהו סיפור עלייתם לארץ ישראל של הורי סבא רבא יהודה לבית ישראל וסבתא רבתא אווה לבית וולף, בזמן שלטון הבריטים בישראל, תקופת המנדט. אבי עלה עם משפחתו ואמי עלתה בגפה כשהיא משאירה בקרקוב את הוריה ואחיה הצעיר שבמהלך המלחמה ניספו בשואה. אחיה הבוגר עלה לישראל שנתיים קודם בשנת 1936 ועזר בארגון עלייתה. הם עלו בעליה החמישית. הכוונה המוצהרת של השלטון הבריטי הייתה להקים בית לאומי ליהודים, יחד עם זאת המנדט הטיל הגבלות על עליית היהודים.

הורי עלו ארצה מפולין שהייתה  מקום מושבם של היהודים מזה כ-1000 שנים, רובם הגיעו אליה מספרד .לאחר נדודים במזרח אירופה, העלייה שלהם  לארץ ישראל הייתה מתוך ציונות, הציונות הייתה תנועה לאומית מודרנית ששמה לעצמה מטרה להקים מולדת לעם ישראל ליישבה ביהודי כל התפוצות, להחיות את השפה והתרבות העברית.

משפחת ישראל – משפחת אבי

אבי יהודה נולד בעיר דמביצה, בדרום מזרח פולין, מזרחית לקראקוב, ביום 25.12.1919, בן למשה ושרה ואח לחיה הבכורה ומרים שהייתה בת הזקונים. לימים עברה המשפחה לעיר רזשוב ,בעקבות הפרנסה. רזשוב עיר גדולה במרכז גליציה אשר מנתה עד מלחמת העולם השניה כ-15,000 יהודים, רובם של היהודים התפרנסו כבעלי מלאכה צורפי זהב וסוחרים, סבא משה היה פחח וידע שיוכל גם בארץ ישראל לעסוק במקצוע זה כי היה מקצוע נדרש.

אבי למד בביה"ס תיכון מעורב שלמדו בו נוצרים ויהודים ולדבריו היחסים היו טובים הן עם חבריו ללימודים והן בשכונת המגורים המשותפת. תנועת עקיבא אליה השתייך הייתה בית חם ובו פעילות ענפה שעיקרה סיפור החזון לעלייה לארץ ישראל ושחרורה.

1935  – אבא עם חברי קבוצתו בתנועת עקיבא

תרגום תעודת אמן לעשיית דודים של סבא משה, סבא רבא של יונתן והוצאה בשנת 1909. תורגמה לקראת העלייה לישראל בשנת 1934 וזיכה אותו ומשפחתו באשורי עליה לארץ .

1935, אבי נער בן 16, עלתה משפחתו לישראל. הם התיישבו בעיר חיפה, עיר נמל למרגלות הר הכרמל, בשכונת הדר ברחוב בן יהודה 36. לימים הכרתי את הבית והסביבה שם חגגנו חגים וחופשות. בארץ חיכו להם חלק מבני המשפחה המורחבת שהקדימו ועלו לישראל שנים מספר קודם להם, המשפחה המורחבת סייעה בהתאקלמות בארץ החדשה והחמה הן במציאת דירה והן במציאת עבודה, לזכותו של סבי משה הייתה בידו תעודת בעל מלאכה פחח אשר פתחה בפניו אפשרות תעסוקה..

אבי למד בביה"ס מקצועי במגמת חשמל, מקצוע שליווה אותו עד צאתו לגימלאות מחברת החשמל. סבא רבא שלך היה איש גבוה, רזה, בלונדיני עם נטייה לגינגי עיניים כחולות כמו צבע הים. משופם, מלא שמחת חיים אוהב אדם וחברה חוש הומור נפלא, אמרו עליו שיכול היה להיות שחקן בתיאטרון "המטאטא", אחד מבתי התיאטרון הראשונים בארץ. אבל אבא החליט לתרום את מיטב שנות נעוריו ובחרותו להקמת מולדת לעם היהודי, כך שעם סיום לימודיו בשנת 1938 החליט להתגייס למשטרת היישובים העבריים, כוח משטרה שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט והיה חלק ממערך הנוטרות –שמירה בא"י, המשרתים נקראו גפירים.

שיר היתולי שהיה שגור בפי הנוטרים-גפירים

מַה קָּרָה? מַה קָּרָה? נִשְׁבְּרָה הַקְּעָרָה! אֵיפֹה? בְּחֵיפֹה בְּבֵית הַמִּשְׁטָרָה!

הַקָּצִין נָפַל לַבּוֹר וְיָצָא עַכְבָּר שָׁחֹר אֵיפֹה אֵיפֹה אֵיפֹה? בְּבֵית הַמִּשְׁטָרָה!

אבא במדי גפיר 1937

הגפירים היו כפופים לארגון ההגנה שהיה ארגון צבאי מחתרתי של יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט ופורק עם הקמת המדינה. הנשק המדים והמשכורת שולמו על ידי הבריטים. אבי פעל באזור כרמל שכלל את חיפה ושכונותיה, שם עמדו ועומדות  עדיין שתי ארובות שכינוין עד היום "לבניות" על REFINERY  באזור בתי הזיקוק שדמתה לבקבוקי זכוכית ונמכרו עם משקה חלב. שום צורתן.

חומה ומגדל

הקמת גדר בישוב אבן יהודה שבשרון בשנת 1938.שמה של הגדר היה TIGER, היא נבנתה לאורך הגבול הצפוני של הארץ. אבא השתתף בהקמתה. הדבר היה כרוך  בסיכון היות והערבים חיבלו בגדר תוך כדי הקמתה. הם פעלו לשינוי לטובה במצבו הביטחוני של הישוב, היו חומת המגן לישוב האזרחי, ביצעו פטרולים-סיורים בכדי לשמור על הסדר ולמנוע תגרות בין יהודים לערבים. אבי למד אנגלית מהבריטים והמון שירים. האנגלים שחיו בארץ לא היו רגילים לשמש היוקדת עורם הפך לוורדרד והם כונו פינקי. ברחוב נשמעה גם השפה הערבית ואבי שלט בשפת הרחוב ושר שירי רחוב השתמש בהמון ביטויים מצחיקים. אבל יותר מכל אהב לשיר שירים עבריים שביטאו אהבה ורצון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

שיר אני חלוץ

אני חלוץ  חלוץ  קבצן

מפולין מפולניה

נעליי בלי סוליות

ולחמי  לחמא  עניא

חלוץ חלוץ חלוץ חלוץ

לעלייה היכונה

להכשרה

ונעלה ציונה

אני חלוץ חלוץ קבצן

סובל רעב ועוני

החולצה אשר עליי

קרועה ממש כמוני

שלהי  1938 עלייתה של אמי

האישה המדהימה והיפה זאת שתמיד משכה תשומת לב ועניין, היא אמי אווה וולף לימים ישראל בשנת עלייתה לישראל.

תמונת משפחת אמי שצולמה ערב עלייתה לישראל, בשנת 1938. בתמונה הממוסגרת יעקב אחיה של אמי שהיה כבר בארץ. מימין אמי אווה, אביה שמעון ,אימא בינה ואחיה עמק. 6.9,1918 קרקוב אזור שלזיה פולין אמא באה לעולם, בת לשמעון ובינה וולף, אחות לינק – יעקב אחיה הגדול ולימים נולד עמק בן הזקונים. סבא שמעון היה שותף במפעל לסוכר שהיה בבעלות המשפחה.

המשפחה המורחבת הייתה ענפה והייתה מעורה בחיי הקהילה היהודית, אמי ואחיה למדו בגימנסיה העברית שהייתה בסמוך למקום מגוריהם, בגימנסיה לימדו את השפה העברית דבר שהקנה להי יתרון עם עלייתה לישראל.

1935 תעודת חברה בתנועת הנוער עקיבא 

אמא הייתה חברה בתנועת הנוער עקיבא פלוגת כרמל מגיל 13. שמה של התנועה ניתן לה  בכדי לסמל את אהבת ישראל ולטפח את המורשת הרוחנית ציונית. התנועה פעלה לקרב בני נוער למסורת היהודית ומניעת התבוללות. פעלה לעליה ולהגשמת המולדת העברית.

1936 אימא בדרך לפעולה

עם סיום לימודיה התיכוניים רכשה אמי מקצוע בשטח התפירה והקונפקציה במחשבה שתוכל להשתלב בארץ כבעלת מקצוע נדרש. 1935 עם פטירתו של מנהיג מרשל פילוסודסקי מצבם של היהודים החל להתדרדר. אמא סיפרה על צווים נגד היהודים הגבלת מספר תלמידים היהודים במוסדות האקדמיים. הפסקת שחיטה כשרה  בטענה שהיא פגיעה בבעלי חיים. פגיעה במפעל הסוכר של סבא על ידי חרם כלכלי על עסקי היהודים והנורא מכל פגיעות פיזיות ביהודים. עד כדי הצעת לחוק שלילת זכויות אזרח ליהודים. 1938 בני הנוער ואמי בת ה- 21 בתוכם שאפו לעזוב את פולין ולעלות לישראל. הקושי בקבלת אישורי עליה "סרטיפיקט” על ידי ממשלת המנדט יצר בין היתר הסדר שנקרא נישואין פיקטיביים – נישואין מדומים שאין בהם כוונת חופה וקידושין או כוונת חיים משותפים, אלה השגת התר עליה ינק אחיה של אמי שחי בארץ ועלה אליה בזכות סרטיפיקט של סטודנט, הצליח להסדיר מסמכי  נישואין תמורת תשלום גבוה לחבר קרוב שלו שיצא לקרקוב "כבעלה" של אמי ולהביאה לארץ כרעייתו. הם עלו לארץ באוניה דרך רומניה מנמל הים של קונסטנץ.

פה בארץ נפרדו דרכיהם.

1939 על רקע העיר חיפה

מלחמת עולם 2 פורצת , אמא מאבדת קשר עם הוריה ואחיה בפולין. דאגה ועצב שתלווה אותה במהלך כל חייה. אחיה יעקב משרת במשטרת הוד מלכותה בפלשתינה א"י ומפרסם כתבות ורשימות קצרות בעתונות מקומית וכן ב- NOWYOZIENNIK  עיתון יהודי קרקוב וחותם בשם "יעקב בן שמעון השוטר". היו אלה כתבות על חיי השוטר היהודי בארץ  על הנעשה בסביבה ועל יחס הממשלה המנדטורית לישוב היהודי. לימים למד משפטים והיה עורך דין בנוטריון הממשלתי ובהמשך שופט שלום ראשי של אזור הצפון והתגורר בטבריה. הימים היו לא רגועים , פעילות של הגנה ואצ”ל בישרו לכולם על הכנות גדולות שנעשו לקראת הבאות.

בחיפה ברחוב בלפור פינת נורדאו פעל בית קפה "עטרה" שכונה "המשרד" ושם נפגשו הורי. והפכו לזוג. המקום היה הומה ערב ערב באנשים רבים שנהגו לשבת בשולחנות קבועים בקבוצות ולנתח את עתיד חיפה והארץ בכלל. בין יושבי שולחנם של הורי ישב גם אריה, לימים ראש עיריית חיפה אריה גוראל, שהיה אחראי על "תלם-בועז-שמיר" הקוד הסודי של שידורי ההגנה.

1941 הזוג הצעיר בתקופת היכרותם

בעיצומה של מלחמת העולם 2 מצטרף אבי שהיה חבר הגנה   לבריגדה היהודית חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים, כחלק מהתנדבות הישוב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם 2. אבי השתייך ל י.ע.ל. –היחידה העברית לתעבורה  ושירת בארץ ,מצרים ולוב. הגדוד עסק בעבודות אחזקה של כלי מלחמה בריטים-טנקים נגמשים … לאחר 4  שנות שירות, בשנת 1946 השתחרר.

1943 מצרים. אבי על רקע הפירמידות

על גשר בנילוס

1944 טריפולי.

הפלת מטוס גרמני

במהלך השירות בשנת 1945 נישאו הורי ואבי חזר למצריים ל-8 חדשים כשכלתו הטריה, אמי נשארת בארץ ופעילה בארגון ההגנה כחובשת. אוקטובר 1945 אבא מגיע לחופשה מחזית מצרים כדי להינשא לאימא

ביום חתונתם של הורי על גג ביתם של סבתא שרה וסבא משה

הכתובה

תעודת נישואין‏

מס ימים לאחר החתונה אבא חוזר למצרים לשרת.

השיר:  את חכי לי ואחזור / אריק לביא מילים: קונסטנטין סימונוב / לחן: שלמה דרורי / תרגום: אברהם שלונסקי את חכי לי ואחזור, אך חכי היטב. את חכי לי גם בקדר מסגריר הלב. את חכי לעת כפורים, את חכי בחום, את חכי עת אחרים ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו לא יבוא מיכתב. את חכי אם גם ילאו המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור, וארור הסח בבטחה גמורה לאמור: "מת הוא… ונשכח"… יאמינו אם ואב, כי אינני חי, ייעפו חכות לשוא כל רעי, אחי.

וישתו כוס יין מר, זכר נשמתי… את חכי וכוס נמהר אל נא, אל תשתי!

את חכי לי ואחזור, חי אחזורה, חי! המה ישתאו לאמור: "נס הוא בודאי!" המה לא חיכו, ואיך בין תבין נפשם כי רק את בחכותיך הצלתיני שם.

איך נצלתי, – זאת נדע רק אני ואת: כי יותר מכל אדם לחכות ידעת.

שנת 1946 אבי משתחרר וחוזר לחיפה אל משפחתו ומתחיל לעבוד כחשמלאי בחברת החשמל. אמי עובדת כפקידה בחברת אוטובוסים "המקשר" לימים החברה הייתה חברת "אגד" המקשר.

ערב פסח 1948 כיבוש חיפה, החל גיוס מתוגבר וביין המתגייסים אבי שהמשיך לתרום להקמת ושחרור ישראל. הקרב על חיפה היה קרב מכריע והסתיים בניצחון כוחות ההגנה על הערבים. רובם של תושביה הערבים של חיפה בחרו לנטוש את העיר כתחליף לכניעה ליהודים. 14.5.48 הכריזה מדינת ישראל על הקמתה .הנהגת המדינה בראשות דוד בן גוריון החליטה לאחד את כל תושבי המדינה, הוחלט על פירוק כל הארגונים ולהקים צבא חזק וכך התגבש צהל למערך חטיבתי שהתפרס על כל הארץ. הוחלט על חוק גיוס חובה ואבי למרות היותו נשוי צורף לחיל התחזקה. שם שירת ועשה מילואים.

10.1948, אימא יולדת אותי, עפרה סבתא שלך. בת בכורה ואנחנו כמשפחה עוזבים את חיפה לטובת ישוב קטן ומתפתח שמצוי בין הרים וואדיות ירוקים ופורחים ולמקום קוראים טבעון. את הבית בטבעון רכשו הורי בזכות הגרלה שהתקיימה לחיילים משוחררים. הורי סיפרו לי בחיוך גדול בבגרותי שהיה להם סכום כסף ראשוני לרכישתו מכספי השחרור של אבי  אך הייתה להם משכנתא שהיא הלוואה והחזר חדשי בסך לירה אחת והם לא היו בטוחים שיוכלו לעמוד בהחזר…..לירה הייתה המטבע הרשמי לפני השקל. בשביל אל הבית נטע אבי 3 עצי אורן עדות לכך שהייתי בת 3 חדשים כשנכנסנו לדירה. לאחר שלוש שנים מצטרף דני אחי למשפחה דני, שאתם נכדי מכנים "דני סוסים ". דני אוהב ומגדל סוסים להנאתו בחצר משקו במושב ציפורי.

החיים בטבעון ילדות שמחה ומאושרת  המון טיולי טבע רכיבה על אופניים  משחקי רחוב ותנועת נוער. לקראת גיל 16 עוברת המשפחה לחיפה ,אבי ממשיך את עבודתו בחברת החשמל, אמי בעלת משרד לבטוח , משרד שמשגשג בעיקר בזכות אופייה הגינותה ואהבת הבריות שלה.

החיים בעיר הגדולה שונים ומסקרנים. חיפה הררית בנויה על צלע הכרמל המון עליות וירידות, אין אופניים אבל יש ים שהופך לאהבה גדולה ומקום בילוי מועדף. הורי אוהבי הארץ סיירו בה לאורכה ורוחבה בחברת חברים הרבים שהתקבצו סביבם רובם חברי תנועת הנוער בפולין שהגיעו לארץ לפני ואחרי המלחמה .

אימא הייתה סקרנית והרצון להכיר את העולם ואנשים ממקומות אחרים היה כל כך חזק שהפליגה לאירופה מס. פעמים באנייה ששמה היה תאודור הרצל. כשאנחנו הילדים בגרנו החלו  נסיעות הורי ברחבי העולם טיסות, רכבות, רכב שכור,

בשנת 1973 נולד הנכד הראשון אביך, רני . הנכד הראשון להורי והשמחה והאהבה מורעפת עליו. בשנת 1976 מצטרפת רותם הנסיכה. דני אחי נישא וגם הוא מעצים את המשפחה עם 3 נכדים. הורי מתגאים ב 5 נכדים שאהבתם לסבים עצומה סבים עם נתינה גדולה אבא פרש מהעבודה והחל לעזור לדני אחי במשק החקלאי בציפורי. הוא היה המאושר באדם לעבוד במשק הפרחים ,בטבע .

אימא פרשה והגשימה חלום ,לימודי אומנות באוניברסיטת חיפה שהייתה סמוכה לביתם. בשנת 1995 נפטר אבי יהודה לאחר מחלה ולצערנו הגדול לא זכה להכיר את בני הזוג של נכדיו ואת ילדיהם. טיול שורשים בפולין. ביקור בקרקוב עיר הולדתה של אמי. אנדרטת זיכרון בעיר פלשוב לזכר הניספים

בשנת 2012, נפטרה אמי בשיבה טובה לאחר שזכתה לחבק שבעה מבין 11 נכדיה עד היום.

מכתב פרידה שהשאירה אמי לפני פטירתה

זאת המשך השושלת

הזוית האישית

תודה לנטע וגליה שעזרו לנו לעבור חוויה אישית.