מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ישראלי

סבתא שולי ועמית
סבתא שולי
סבתה של שולי הבריחה באוטובוס ביצים שקנתה במחיר מופקע לנכדתה בתל אביב

סבתי שולי כסלו נולדה בתל אביב בשנת 1949 שנה לאחר הקמת המדינה. היא נולדה כשולי ראש ביתם של נעימה ויוסף ראש, מורה לפסנתר ובנקאי. מאז שנולדה עד גיל 4 גרה ברחוב באזל בתל אביב.
 
תמונה 1
 
התקופה הייתה תקופת ראשית המדינה, המשך של תקופת הצנע. כדי לקנות מצרכים עמדו בתור לקבל תלושים, ורק עם התלושים ניתן היה לקנות מוצרי מזון וכל דבר אחר.
תמונה 2 
סבתה של שולי הייתה מבריחה באוטובוס ביצים שקנתה במחיר מופקע לנכדתה הקטנה בתל אביב (שולי).
 
לאחר מכן עברה לשכונת "מגורים" שם התגוררה עד גיל עשר בשכונת מגורים נולדה לה אחות (תמר) ונולד לה אח (גידי). האזור כולו, מסביב לשכונת מגורים היה שטחי שדות, פרחי בר וגבעות. בילדותה נפגשו הילדים בחצרות הבתים, טיילו בשדות, המציאו משחקי כדור, שיחקו בתופסת וקלאס. טלויזיה לא הייתה, טלפונים היו רק בבתים מעטים ורוב חיי החברה התנהלו בחוץ.
 
נדיר לבני דורה, היו לה סבים וסבתות משני הצדדים ואפילו סבתא רבתא וכולם גרו בחדרה. סבה משה מצד אביה עסק בחקלאות לצד ביתם וסבתה מרים הייתה עקרת בית. מרים ומשה עלו ארצה עם שלושת ילדיהם, בשנת 1934 לחדרה. מצד אמה, סבה אריה קצנלנבוגן  היה רופא, הוא מגיע רכוב על סוס או חמור בכדי לבקר את החולים. סבתה רעיה הייתה מורה לפסנתר.
 
במקור רעיה ואריה קצנלנבוגן נולדו ברוסיה. שניהם למדו באירופה, הוא רפואה בסורבון בפריז והיא מוסיקה בהיידלברג בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נקראו חזרה לרוסיה לעיר סראטוב (אז ברית המועצות) שם סיימו את לימודיהם, שם גם הכירו, התאהבו והתחתנו. אריה גויס לצבא האדום  ובשלב מסוים ערק ממנו וברח עם רעיה לפולין. הם ברחו עם אנשים נוספים, את חלקם לא הכירו ובזמן ניסיון הבריחה, בסירה על הנהר, נתפסו. אחת הנשים על הסירה שיחדה את השוטרים שתפסו אותם ביהלומים שהסתירה וכך נצלו והגיעו לוילנה.
בוילנה נולדה נעימה (סבתא רבתא). כשהייתה בת חצי שנה, עלו ארצה לתל אביב. סבא אריה הרופא לא מצא עבודה כרופא בתל אביב, השאיר בתל אביב את אשתו ובתו ועלה לגליל. שם ברוכבו על סוסה, פעל כרופא במשך תקופה. בשלב מסוים עברו שלושתם למסחה (כפר תבור של היום) ומשם לחדרה.
 
הבית היה בית של תרבות. היה שם פסנתר כנף, והם היו מארגנים קונצרטים. כרטיסים ותכניות נכתבו בכתב יד ונמכרו לתושבי חדרה שוחרי המוסיקה. פסנתרנים הגיעו מתל אביב למשל, פנינה זלצמן פרנק פלג, מנחם פרסלר ואחרים.
נעימה (אמה של שולי) למדה פסנתר אצל אמה ובגיל שבע עשרה עברה לתל אביב, סיימה את לימודיה והחלה ללמד פסנתר.סבא יוסף עלה לארץ בגיל 12 מפולין לחדרה, השתלב במהרה בחיי המקום. בצעירותם גם יוסף וגם נעימה, גויסו ל"הגנה", בין היתר העבירו נשק ממקום למקום ואותתו ממגדל המים לספינות מעפילים. סבא יוסף התחיל לעבוד בגיל מאוד צעיר בבנק אנגלו פלסטינה, לימים בנק לאומי. לימים התגייס לבריגדה היהודית, לחם באיטליה, שב ארצה, סייע בהקמת חיל האספקה של צה"ל. עבר בעקבות נעימה לתל אביב.
 
סבתא שולי כילדה נהגה להגיע מתל אביב לחדרה לעיתים מאוד קרובות וספגה לצד חום ואהבה ללא גבול, הרבה תרבות. אז סבה מצד אמה חשף אותה לעולם האמנות באמצעות ספרים.
 
בשנת 1959 עברה המשפחה לרמת חן שם למדה בבי"ס רמת חן ובתיכון בליך. בנעוריה הקדישה זמן רב לפעילות בצופים : בהתחלה כחניכה, אחר כך כמדריכה,ובמסגרת הצופים חצתה את הארץ לארכה ולרחבה בטיולים.  התגייסה לצה"ל למודיעין חיל האוויר, ונחשו את מי הכירה שם לראשונה? את שוקה זיסלוביץ', לימים כסלו אבל כמפקד שלה. מיד לאחר השחרור מהצבא נסעה לטיול באירופה עם חברה לאחר מכן חברתה חזרה לארץ אך שולי נשארה בלונדון מספר חודשים. בלונדון ביקרה פעמים רבות במוזיאון הבריטי. התלהבותה מאוצרות מצרים העתיקה גרמה לה להחליט להירשם ללימודי ארכיאולוגיה ואגיפטולוגיה בשובה לארץ, באוניברסיטת תל אביב. במסגרת לימודיה בחוג לארכיאולוגיה חפרה בתל שבע שליד באר שבע, שהוא למעשה באר שבע העתיקה, המקראית. החפירות התנהלו בכל קיץ.
 
מאוד עניין אותי מה משך את סבתא שלי ללמוד אגיפטולוגיה- לימודי מצרים העתיקה. היא הסבירה:" הלימודים למעשה מקיפים כמה תחומים: ההיסטוריה של מצרים העתיקה, האמנות של מצרים העתיקה והכתב, ההרוגליפים!" בתחילת לימודיה עדיין לא היה שלום עם מצרים והדרך היחידה להיחשף לאוצרותיה היה במוזיאונים ברחבי העולם. במדבר סיני שהיה בשעתו שטח כבוש על ידי מדינת ישראל, יש מקדש מצרי קדום. שם המקדש סרביט אל ח'אדם. במקדש נותרו אסטלות רבות.
 
סבתא שולי השתתפה במשלחת שיצאה לחקור את האסטלות. בראש המשלחת עמד פרופסור גבעון שעמד בראש החוג לאגיפטולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הצטרפו למשלחת מספר בחורים מרשות שמורות הטבע וקבוצה של 40 פועלים בדואים ממדבר סיני. כדי לחקור את הטקסטים שעל האסטלות היה צורך להעתיקם. הם מרחו לטקס (חומר גמיש שלא מזיק לאסטלות) וכשהתייבש קלפו אותו וזה אפשר את חקירת הכתובת במעבדה.
 
תמונה 3
 
שולי התגוררה בבית הוריה עד נישואיה (עד גיל 22 וחצי) עם שוקה זיסלוביץ' שלאחר מכן הם עברתו אל השם לכסלו. בשנת 1971, כחצי שנה לאחר שנישאו, נשלח שוקה (סבא שלי) על ידי חברת נתיבי איילון יחד עם עוד עשרה מהנדסים לשיקגו, שולי כמובן הצטרפה ושוקה והיא גרו באבנסטון, הם גרו בבניין של סטודנטים לתואר שני ומשפחותיהם.
 
בשיקגו, מזג אוויר קפוא בחורפים, רוב השנה היא חורף. אגם שיקגו קופא וניתן ללכת עליו, הנוף יפהפה והארכיטקטורה יפה ומודרנית. זאת משום שהעיר שיקגו נשרפה בשנת 1871 כליל וכדי לבנות אותה מחדש הוזמנו טובי האדריכלים מכל העולם. בעוד שוקה לומד לתואר שני בהנדסת תחבורה ועובד במשרד שתכנן את נתיבי איילון שולי לימדה עברית ילדים בבתי כנסת רפורמיים והשתתפה בקורסים באגיפטולוגיה באוניברסיטת שיקגו. הם נצלו את החופשים לטיולים ברחבי ארצות הברית וחזרו לארץ אחרי שנתיים עם בנם הבכור יונתן (אבא שלי) בן ארבעה חודשים. כשחזרו שולי סיימה את לימודיה באוניברסיטה (ארכיאולוגיה ואגיפטולוגיה) ובהפרש של שלוש שנים מיונתן נולד אוריאל (דוד שלי).
 
במלחמת לבנון הראשונה נפל דבר.
גידי אחיה האהוב של סבתא שולי,קצין בחיל התותחנים נפל בקרב. סבתא שולי אבדה את אחיה הצעיר והאהוב ומשפחתנו עברה שבר גדול. אבא שלי היה בן 9.5. החיים השתנו. נעימה ויוסף הצליחו לשמור על בית חם ואוהב וחבריו הרבים של גידי שומרים על קשר עם המשפחה ומבקרים פעמיים בשנה, ביום הזיכרון וביום נפילתו, אחרי טקסי הזיכרון עד היום.
באתר "יזכור" נכתב על גידי ז"ל: 
"ביום שבו פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982), היה גידי (אח של שולי) עם יחידתו, שהתפרשה באזור צור בלבנון. הוא פיקד על סוללה, שנעה במשמר הקדמי. על הסוללה נפתחה אש אויב ממארב, ורכב עמוס תחמושת נפגע והתחיל להתלקח. גידי, שידע מה רבה הסכנה לחייליו ולפצועים שהיו בשטח, דאג לפינוי ולחילוץ של הפצועים והחיילים מן השטח. הוא היה חשוף כאשר משאית התחמושת התפוצצה, נפגע ברסיס ונהרג. במעשה זה הוא גילה קור-רוח, אומץ לב והקרבה עצמית, ועל כך הוענק לו ציון לשבח של מפקד החטיבה. בן 23 שנים היה גידי בנופלו.
 
תמונה 4
 
שולי החליטה לא לעבוד בתחום הארכיאולוגיה והאגיפטולוגיה והתחילה לעבוד בטדי הפקות: בהתחלה הצגות ילדים אחר כך מופעים מוסיקליים וייצוג אמנים. בשנת השמונים המאוחרות  עברה סבתא שולי להפקות בסדר גודל גדול יותר, לקחה חלק בהפקת מדינת הילדים, הקרקס הסיני בלונה פארק, הבלט על הקרח, ניהלה תאטרון מחול ואת האירועים בבית ציוני אמריקה בין היתר הקמת מרכז תאטרון הפרינג' בבית ציוני אמריקה ובצוותא. אחרי 7 שנות עבודה בבצ"א נסעו שולי ושוקה לניו יורק בעקבות עבודתו של שוקה. יונתן ואוריאל חזרו לדירת ההורים.
 
שולי ושוקה חזרו ארצה אחרי שנתיים וחצי בניו יורק, שוקה המשיך לעסוק בתחום  הבנייה (יזם פרויקטים) ושולי החלה לעבוד כסמנכ"לית במוזיאון תל אביב לאמנות. מוזיאון תל אביב לאמנות הוא אחד משני המוזיאונים החשובים בארץ. מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית. יש בו את אוסף האמנות הישראלית הגדול ביותר בעולם, כמו כן אוסף אמנות בינלאומית ותערוכות מתחלפות בכל שנה- אמנות ישראלית ובינלאומית: ציור, פיסול, צילום, וידיאוארט, עיצוב ואדריכלות.
 
לצד הניהול האדמיניסטרטיבי של המוזיאון, הייתה שולי אחראית גם על הפיתוח. חזונו של פרופסור עומר אשר היה המנכ"ל והעוצר הראשי של המוזיאון, היה להקים בניין נוסף לבניין הקיים של המוזיאון כדי ליצור חללי תצוגה מרשימים להצגת אוסף האמנות הישראלי של המוזיאון. הוחלט למצוא אדריכל לבניין החדש באמצאות תחרות אדריכלים בינלאומית. התחרות התנהלה בשני שלבים: בשלב הראשון ניגשו רק אדריכלים ישראלים ולנבחרים שביניהם צורפו אדריכלים בינלאומיים. הזוכה בתחרות: פרסטון סקוט כהן, מבוסטון. במסגרת תפקידה כסמנכ"ל המוזיאון, סבתא שולי הייתה אחראית להקמת הבניין החדש, במשך שלוש וחצי שנים ליוותה את כל תהליך ההקמה. הבניין החדש של המוזיאון זכה להכרה וזכה בפרסים רבים.
 
תמונה 5
 
הסיפור של המשפחה שלי הוא סיפור אופייני לסיפור המדינה: העלייה ארצה של אריה ורעיה, היישוב הישן, העליות השונות שהגיעו לפני קום המדינה, בניית הארץ, שירות בצבא והקמת משפחה משתלבת בחיי הארץ. סבא שוקה המשיך בעיסוקו בבנייה וסבתא שולי השתלבה בחיי התרבות בארץ.  

מילון

ארכאולוגיה
התחום המדעי החוקר את עברה של התרבות האנושית על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע חומרי וסביבתי.

ציטוטים

”הסיפור של המשפחה שלי הוא סיפור אופייני לסיפור המדינה “

הקשר הרב דורי